chapter forty

522 38 4
                                    

I miss you a little to often and a little too much

"בוקר טוב" אימו של בן קראה בחיוך כשבנה ירד מחדרו לראשונה מזה יום וחצי.
בן נעץ בה מבט כעוס והתיישב באי במטבח כשתיק בית הספר שלו הוטח בחוזקה על השולחן.
"אהם" אימו כחכחה בגרונה ובן גלגל את עיניו.
"בוקר נפלא" הוא החזיר וחייך חיוך מזוייף כשגלגול עיניים נוסף לזה.
"ככה יותר טוב" היא מלמלה בחיוך.
"עכשיו ספר לי,מה גרם לך להסתגר בחדר כבר יום וחצי?" טון קולה של אימו השתנה למודאג וליבו החל לפעום במהירות כשהמבט השבור בעיניה של אלינור עלה בעיני רוחו.
"כלום" הוא מלמל ומשך בכתפיו כנושא לא חשוב.
"ספר לי" היא התעקשה והתיישבה לידו כשעיניה הכחולות נעוצות בעיניו הירוקות.
"אני-" הוא החל להגיד ועצר את עצמו,הוא לא רוצה לדבר על זה,הוא כבר יכל להרגיש את המחנק שעלה בגרונו במחשבה על מה עשה.
אימו הנהנה,כאילו להראות שהיא פה בשבילו.
"התאהבתי" הוא הודה לבסוף ונשימה חדה נפלטה מפיו.
הוא הניח את ראשו על זרועה של אימו שליטפה את שיערו השחור.
"זה נהדר בן בן" היא מלמלה בחיוך.
"באלינור" הוא המשיך וההבנה נפלה על פניה של שרה.
"הבנתי" היא הנהנה ונשקה לראשו של בנה,שדמעות החלו לרדת מעיניו.
"היא שונאת אותי אמא,היא עזבה בגללי,פגעתי בה כל כך הרבה,לעזאזל אמא היא רצתה להתאבד בגללי" הוא צעק את המשפט האחרון והתפרק בחיבוק של אימו.
"יש משפט שאומר 'האהבה עיוורת והאהבה יכולה להיות מטופשת,הלב שלנו לא תמיד אוהב את האנשים הנכונים בזמן הנכון,ולפעמים אנחנו אוהבים אדם עד כדי כך שאנחנו פוגעים בו מבלי לשים לב" שרה דקלמה לבנה את המשפט בתקווה שזה יגרום לו להבין,או שהוא מוותר,או שהוא נלחם.
"מזה אומר?" הוא מלמל בקול חנוק.
"זה אומר שאולי אלינור היא לא זו שנועדה בשבילך,ואולי היא כן,אתה לא פגעת בה בכוונה,כשאוהבים מישהו אף פעם לא פוגעים בו בזדון,ואם אתה ואלינור נועדתם להיות יחד,אתם תמיד תמצאו את הדרך חזרה אחת לשני וזה כאילו שעכשיו שניכם הולכים בשתי דרכים נפרדות כל החיים שלכם,שתי דרכים שנועדו בסופו של דבר להתאחד.
אתם הולכים לאורך דרכי החיים האלה,אתם בוחרים לאן אתם רוצים להגיע,אבל לפעמים אין ברירה ואתם נאלצים לבחור במסלול אחר"
היא סיימה את דבריה בחיוך קטן.
"מה שאני מנסה להגיד ילד שלי" היא אמרה ונשקה לראשו כשהרימה את תיקה מהשולחן.
"אם אתה אוהב אותה,תילחם ואל תעזוב,אהבת אמת חווים פעם אחת בחיים"

until our lips meet againWhere stories live. Discover now