until our lips meet again

chapter thirty three

I know it's over,I know it bever really began,but in my heart that was real.

הוא חיכה בשדה התעופה חצי שעה,שהפכה לארבעים דקות ולשעה עד שהוא הבחין בשיער הבלונדיני הבוהק שיכל לזהות מקילומטרים.
השיער בעל הריח המשגע שאהב כל כך ללטף.
"בן בן" הנערה צעקה כשמסביבה פמליה שלמה של מאפרים,מלבישים ועוד כל מיני.
"זואי" הוא החזיר בחיוך והנערה רצה לכיוונו במהירות האפשרית שעקביה הדקים והגבוהים אפשרו לה.
היא כרחה את זרועותיה הדקיקות סביב עורפו ונשענה עם ראשה על חזהו.
"התגעגעתי" היא אמרה מילה אחת שגרמה לו לחייך חיוך עצוב.
היא הרחיקה את ראשה מעט ובהתה אל תוך עיניו הירוקות בעיניה הכחולות הגדולות.
היא חייכה חיוך קטן והצמידה את שפתיה האדומות אל שפתיו לנשיקה סוערת ומלאת געגוע.
"לוקאס" אלינור קראה בהקלה כשהנער ענה לטלפון.
"שלום גם לך" הוא החזיר בציניות והיא יכלה להרגיש את חיוכו
"איפה אתה?" היא שאלה במהרה.
"ליד הברזיות,למה?" הוא שאל בבלבול ואלינור נאנחה בהקלה שהוא בבית הספר.
"אני צריכה הסעה" היא אמרה.
"בטח,לאן?" הוא שאל בסקרנות.
"לשדה התעופה" היא השיבה לו וניתקה,לא מפרטת יותר מידי.
הנסיעה לשדה התעופה לא הייתה ארוכה מידי,בערך חצי שעה.
כשירדו שניהם מהאוטו אלינור מיהרה לאחוז בידו של לוקאס ולמשוך אותו בין ההמון.
"בואי גמדה" הוא צחק והרים אותה על כתפיו כשלא הצליחה לראות כלום.
"מצאתי אותו" היא אמרה בהתלהבות קלה כשהבחינה בשערו השחור ולוקאס הוריד אותה.
"בואי" הוא תפס את ידה והחל לדחוף את האנשים הרבים שהפריעו בדרכם.
"בןבן" היא שמעה צעקה ונעצרה במקומה.
היא עצרה גם את לוקאס שפשוט עמד לידה ואחז בה בעדינות,כאילו מפחד שתישבר.
"זה בסדר" היא אמרה בחיוך מלא דמעות כשבן וזואי התנשקו.
"הם כנראה נועדו להיות ביחד,זה הגורל שלהם" היא המשיכה וחיוכה גדל כשהדמעות הציפו את פניה,היא הסתובבה ויצאה משדה התעופה כשלוקאס אחריה והדמעות לא מפסיקות.
הם התקדמו לכיוון האוטו וכשנעצרו לידו
לוקאס נעץ בה מבט עצוב,דמעה זלגה גם במורד עינו,הוא היה כל כך עצוב בשביל אלינור.
אלינור הבחינה במבטו של לוקאס ונשברה.
רגליה קרסו והיא נפלה הישר אל תוך זרועותיו החמימות של לוקאס שעצם את עיניו בכאב.
יבבה קורעת לב נמלטה מפיה בליווי התייפחויות קטנטנות,כל כך כאב לה,עד שהיא יכלה להישבע ששמעו את הלב שלה נשבר.