פגישת סקס
״אני לא מאמינה שזה מוכן אוהדי! אני לא מאמינה שזה קורה״ אני מאושרת כל כך.
אני מביטה מסביבי, הכל יציב ומוכן ובעוד יומיים אני מציגה את הציורים שלי! את הסטודיו שלי!
בפעם הראשונה אני הולכת לחשוף את הציורים שלי מול אנשים שהם לא החברים שלי, ולא המשפחה שלי.
עובר בי מעט חשש כשאני חושבת על כך שאני עומדת לחשוף את היצירות שלי.
הרגשות שלי, הנשמה שלי, הלב שלי.
והכל על בדים לבנים וארוגים.
כל כולי נמצאת שם, על הבדים הארוגים האלו.
לפעמים הבדים צבעוניים שמחים ומאושרים, ולפעמים הבדים מכוסים במשיכות של צבעי שמן כהים שנותנים מראה אפל וחשוך, שונה.
הציור תמיד היה מן שיעור תרפייה, מן מקום מפלט כזה בו אני מצליחה לנשום, ולתת ללב שלי לפעום.
הרגשתי מתה, עד אותו יום בו נתנו לי את המברשת ביד ימין והפלטה ביד שמאל.
עם כל פס צבע על הבד הרגשתי עוד קליפה נופלת ממני, הרגשתי כאילו הגיע הזמן והפרפר שבתוכי רוצה לצאת החוצה.
ולעזאזל עם הקלישאות הדפוקות האלו,
כי אני בכל זאת המשכתי.
קליפה אחר קליפה אחר קליפה.
ועוד יומיים אעמוד יחד עם הציורים שלי כאן בסטודיו שלי עירומה לחלוטין מקליפות, אפרוס כנפיים ואנסה לעוף בפעם הראשונה שלי.
הצעד הראשון שלי.
״אני נפגשת היום עם תום״ מלמלתי בשקט אל דולב. ישבנו יחד במרפסת של הדירה שלי עם הנוף המשגע.
הבטתי בה, בחנתי את התנועות שלה איך שהיא שואפת את החומר המסרטן והממכר אל הריאות שלה ומחזיקה אותו בפנים כמה שניות ואז משחררת בנשיפה אחת ענן עשן, מעגלת את פיה ומפזרת עשן בצורה עגולה לכל עבר.
״סוף סוף את הולכת לתת לו?״ שאלה בגסות האופיינית לה.
״לא אלוהים! פאק!״ שיט אני שונאת אותה כל כך.
״אז למה את נפגשת עם תום אם אין פה שום דיבור על סקס?״ היא מביטה בי כאילו אני חייזר.
״דולבי, אהובה שלי, אני רוצה להסביר לך משהו-״ התיישבתי מולה תופסת ברגליים שלה ומביטה בה במבט מצטער.
״אני לא יודעת איך לספר לך את זה, אבל.. לא כל פגישה בין גבר ואישה נגמרת בסופו של דבר בין הסדינים, אהובה״ הסברתי לה והיא גילגלה את העניים.
״את כל כך סתומה לפעמים״
״תעזבי אותי מטומטמת״
״את החברה הכי מפגרת שהייתה לי״
״מי שמדברת! טיפשה!״
״תפסיקי להתנהג כמו כלבה! איך את לא רואה את זה?!״
״דולב״ נאנחתי
״אז למה את פאקינג הולכת לפגישה עם האקס הכי חתיך שלך, לידן?! הפגישה הזו היא פגישת סקס ואת יודעת את זה!״
הפעם זה היה התור שלי לגלגל עיניים, ולאחר פחות מדקה קמתי על רגליי פולטת אנחה קטנה עם לחן של ייאוש, הילדה הזו תהרוג אותי.
אהבתי את דולב, היא הייתה החברה הכי טובה שלי.
אמנם קצת טיפשה, אבל עדיין אהבתי אותה.
״האקס הכי חתיך שלי? הוא האקס היחיד שלי!״ צעקתי בבלבול.
השעה הייתה כבר כמעט חמש השמש עוד זרחה בכל כוחה מסרבת לשקוע, ושעון הקיץ תיקתק לו.
החום שבחוץ עוד רגע הפך אותי לשלולית של מים.
או זיעה. נכנסתי אל הדירה והשארתי את דולב עוד במרפסת. תפסתי בשלט המזגן והדלקתי אותו, הוא התחיל לקרר את הסלון במהירות ואני זרקתי את גופי על הספה מתחילה לאט לאט לשקוע בשינה, אבל ברגע שכמעט עברתי לעולם החלומות המתוקים שלי, דולב נכנסת בצרחות ובריצה אל הבית, שהפכו אותי ישירות לעיריית יותר.
״דבורה! דבורה! יש שם דבורה!״ היא ממשיכה במסע ההרג של האוזניים שלי.
״לעזאזל דולב, פשוט תשאירי את הדלת של המרפסת פתוחה והיא תצא!״ היא חסרת שכל, תמיד ידעתי.
״לא לידן אני מפחדת, את יודעת שבחיים לא עקצה אותי דבורה!!״ היא ממשיכה.
״אם לא עשית לה כלום היא לא תעקוץ אותך״ מלמלתי כשעיני עצומות.
״לא! אני מפחדת!״ קמתי על רגליי והלכתי לפתוח את דלת המרפסת שהיא סגרה משום מה. פתחתי את הדלת במטרה לתת לדבורה לצאת מבית המשוגעים אליו נכנסה.
״אני לא מאמינה דולב! זה פאקינג זבוב חתיכת-״ צרחתי בעצבים, היא חסרת שכל, תמיד ידעתי.
לישון לא הצלחתי והבטן של דולב החלה להשמיע קולות רעב אז החלטנו לרדת לבית הקפה ולא להתאמץ יותר מידי בהכנת הארוחה.
כל אחת הזמינה לה את מה שחשקה באותו רגע מהמלצרית השמחה והקופצנית.
״בטח חדשה פה״ מלמלה דולב כשהעבירה מבט במלצרית שנתנה לנו שירות חייכני, גיחכתי.
״כן״ מלמלתי וערבבתי את הלימונענע גרוס שהזמנתי.
״לידן, הכל טוב?״ שאלה אותי דולב.
״כן, כן, כאילו אני חושבת שכן. נראה לי״ התבלבלתי ביני לבין עצמי.
״אני חושבת על הפגישה עם תום, אולי הוא רוצה שנחזור, אולי את צודקת וזו באמת פגישה ש-״
״היי היי, את לא חוזרת אליו לא משנה מה לידן, אתם תדברו ופה זה נגמר, זהו״ הוא ליטפה את גב כף ידי.
״כן, צודקת.״ חייכתי חיוך קטן.
״איפה האוכל שלי למען השם?!״ צעקתה של דולב נשמעה ואני מיד הסתובבתי והתכופפתי שלא יחשבו שיש לי קשר עם הבן אדם המוזר הזה.
״היה טעים״ היא נשענה לאחור פותחת כפתור במכנס הג׳ינס שלה
״היה נחמד..״
דולב מביטה בי כמה שניות ומיד נשענת קדימה מניחה את ידיה על השולחן ולוחשת לי בקול נעים,
״את יודעת שאת לא חייבת ללכת לפגישה הזו, אם זה עושה לך רע, את לא חייבת ללכת״
אני מהנהנת ושוב, מחייכת חיוך קטן.
אני יודעת, אני יודעת שאני יכולה לבטל את הפגישה הזו בכל רגע, הוא יבין אותי אבל, אני רוצה הסברים שרק הוא יוכל לתת לי, אני חייבת ללכת.
YOU ARE READING
WE'RE JUST LOST
Romanceאת מכירה את התחושת מחנק הזו? הטמפרטורה הגבוהה הזו שהגוף שלך מרגיש כאילו הגיע לנקודת רתיחה? הוא שולח ידיים וחונק לי את כל דרכי הנשימה. רעד וצמרמורות, כלוב פרפרים שנפתח בתוך הבטן שלי. במקום זה הייתי מעדיפה לקבל אגרוף חזק. אמרו לי שהוא מסוכן וכנראה שי...
