״הימור אחד יותר מידי״
״אבל אני לא מבינה, אבא שלך? זה מגוחך״ אני מתקשה להאמין לאליאב.
״מגוחך זה שקלטתי את זה רק עכשיו״ הוא סינן ברוגז בזמן שאסף את כל המכתבים בחזרה אל המעטפות.
״מה אתה הולך לעשות עכשיו?״ שאלתי בתמיהה והבטתי בגבר המשגע הזה שעמד מולי והטריף כל נים בגופי.
הוא רכן לכיווני והרים את סנטרי בעזרת אצבעותיו הארוכות והמחוספסות וכיחך לעצמו בשקט.
״את יודעת כבר יותר מידי מלאך, אני חושב שזה מספיק להיום״ הוא לחש על שפתיי ונשק להן ארוכות.
״תראי לי את הציור שעבדת עליו״ הוא ביקש והרים את עיניו אל הדלת שהובילה אליו.
נשכתי את השפה התחתונה שלי בלחץ ומשכתי אותו אחרי.
״פבלו לא הסביר לי יותר מידי עליו, אז הלכתי על משהו בסגנון שלי״ מלמלתי בזמן שפתחתי את הדלת.
״זה בסדר אם לא תאהב אותו, רק תגיד״ עצרתי מול הקנבס החצי יבש ואליאב נעמד מאחוריי.
שתיקה.
״אלוהים תגיד משהו״ לחשתי לעצמי והרגשתי את כפות ידיו הגדולות והחמימות של אליאב, עוטפות את כפות ידיי ומביאות אותן לשפתיו.
הוא נושק בעדינות לפרקי האצבעות שלי.
״זה בדיוק מה שרציתי״ קולו הצרוד גורם לחמימות להתפשט בבית החזה שלי.
שמחתי שהצלחתי לרצות אותו.
״תודה״ אליאב נצמד אליי ועטף אותי בזרועותיו.
לעזאזל הייתי מכינה עוד אלפי ציורים רק בשביל לשמוע אותו מודה לי. שוב ושוב ושוב.
״אתה מתכנן שהוא יקנה את הציור הזה, נכון?״ שאלתי והרמתי את ראשי לאחור עד שהוא פגש בחזה של אליאב.
״נכון״ הוא מהנהן וזוג עיניו לא יורדות מהציור.
״ומה אם הוא לא יקנה את הציור? מה אז?״ אני שואלת וממשיכה לבחון את פניו.
״זה מה שיפה בעולם שלי, לידן. החיים הם הימור אחד גדול״ הפעם עיניו מביטות בי ואני חושבת שאני רואה בהן את הזריחה. אני מהנהנת אליו.
״בואי נלך״ כף ידו מושכת אותי אחריו, ואנחנו נוסעים הביתה.
היום הזה היה ארוך, ומתיש בכל דרך אפשרית. העייפות מתחילה לפול עליי, והעיניים שלי נעצמות ללא שליטה. אני נותנת לעצמי להניח את הראש, הרי אני עם אליאב עכשיו, הגבר עליו אני סומכת יותר מכל אחד אחר.
במהלך הנסיעה אני מרגישה את כף ידו עוברת על הירך החשופה שלי ולוחצת עליה מדי פעם.
המגע של אליאב מרגיש נעים ועוטף, כאילו ונברא במיוחד בשבילי.
״הגענו״ ידו ממשיכה ללטף אותי.
אני ממצמצת מספר פעמים והתמונה מתבהרת לי.
אני, אצל אליאב?
מבטי המבולבל לא מרתיע אותו והוא יוצא מהרכב לכיווני. זרועו משתחלת תחת ירכיי והשנייה מאחורי גבי, והוא נושא אותי אל תוך ביתו ומניח אותי רק כשהוא מכניס אותנו אל החדר העצום שלו.
YOU ARE READING
WE'RE JUST LOST
Romanceאת מכירה את התחושת מחנק הזו? הטמפרטורה הגבוהה הזו שהגוף שלך מרגיש כאילו הגיע לנקודת רתיחה? הוא שולח ידיים וחונק לי את כל דרכי הנשימה. רעד וצמרמורות, כלוב פרפרים שנפתח בתוך הבטן שלי. במקום זה הייתי מעדיפה לקבל אגרוף חזק. אמרו לי שהוא מסוכן וכנראה שי...
