WE'RE JUST LOST

פרק 29

קוראת מקסימה בשם אורן, שלחה לי ציור מהמם בו היא ציירה את פבלו ואת לידן, אין ספק שהיא כשרון מהלך! תודה אהובה🖤🖤

״גברים עם מבט מתוסכל״

ישבנו בחצר של פבלו, כמעט כמו בכל סוף שבוע.
ואני חושבת שזה מנהג שאף אחד מאיתנו לא יתנגד לאמץ.
אליאב עמד בצד, רחוק מכולם, ועישן את הסיגריה שלו כשמבטו החושב שקוע באופק.
אלוהים, בכל פעם מחדש אני נפעמת מהיופי של הגבר הזה.
העברתי את מבטי אל יונתן שישב ליד אחת הידידות של פבלו ודיבר איתה ללא הפסקה.
נשכתי את שפתיי התחתונה והצצתי לכיוונה של דולב. אני יודעת שהיא מחבבת את יונתן. גם מבלי שתגיד לי.
היא ישבה לידי, והביטה ביונתן בחוסר מעש.
היא חיכתה מתחילת הערב לקבל גם קצת מתשומת הלב שלו.

״דולבי..״ הנחתי את כף ידי על גבה בניחום קל, והיא סוף סוף ניתקה את זוג עיניה היפות מיונתן והרימה אותן אליי.
״אולי תדברי איתו? יכול להיות שיש לזה הסבר״ סימנתי עם ראשי לכיוון הזוג שלא חדל מלפטפט.

״לדבר איתו על מה לידן? הוא עוד יחשוב שאני איזו ילדה קטנה שמחפשת רק תשומת לב״ היא מלמלה וסגרה את כפות ידייה זו בזו.
נאנחתי בשקט ונשענתי לאחור.
״חוץ מזה, אנחנו לא ביחד. הוא יכול לעשות מה שרק ירצה״ היא סיכמה, ולרגע היה נראה שכל העניין לא מפריע לה.

״את רוצה שאביא לך משהו מהשולחן?״ שאלתי כשקמתי על רגליי והתמתחתי מאחר וישבתי הרבה זמן. דולב הנידה בראשה והוציאה את הנייד שלה מהכיס האחורי של מכנסי הג׳ינס שלה.
מלמלתי שאני מיד חוזרת מבלי להביט בה והתקדמתי אל השולחן עם השתייה שהייתה מסודרת בשלשות ברחבי השולחן וצלחות הפלסטיק עם הנישנושים המזמינים.
פקדתי כוס אחת משרוול הכוסות שעמד במרכז ומזגתי לעצמי מים צוננים.
גמעתי את המים עד הטיפה האחרונה וזרקתי את כוס הפלסטיק אל השקית השחורה עם שאר הפלסטיקים המשומשים.
בחנתי את החצר, שהחלה להתרוקן מאנשים. עד לרגע בו נפלו עיניי על פאבלו ואליאב.
הם עמדו זה לצד זה והיה נראה שמתנהל ביניהם ויכוח סוער.
אליאב נשען על חומה נמוכה כשרגליו משוכלות ומתוחות קדימה. הזרועות המקועקעות והחשופות שלו היו משולבות על החזה שלו ולרגע הוא היה נראה כמו אבא שכועס על הבן השובב שלו.
הייתה לי חולשה לגברים עם מבט מתוסכל, ואליאב לגמרי היה אובד עצות.
ואני, שמתוך רגע של חולשה טעיתי וכשלתי לכיוונו.

״היי״ מלמלתי בקול שקט כשעמדתי במרחק של שלושה צעדים ממנו. הוא הרים אליי את זוג היהלומים שלו שמדי פעם משנים את צבעם, והביט בי בשקט. יופי לידן, מה עכשיו?
״הכל בסדר?״ שאלתי בגימגום קל ונשכתי את השפה התחתונה שלי בלחץ.
״ראיתי אותך ואת פבלו מהצד, היה נראה שהתווכחתם על משהו״ הסברתי וסימנתי באצבעי על המקום שעמדתי בו לפני כן.