WE'RE JUST LOST

פרק 16

אבא ערן

אני יושבת על הספה וכוססת את ציפורניי בלחץ כשהפלאפון שלי זרוק על השולחן שמולי, אני מרגישה שאני יושבת שם במשך שעות.
רק חצי שעה עברה מאז השיחה הזו, ולמרות שהבטחתי שלא אחזור לשם, אני מוצאת את עצמי תוך שניות בדרכי אל הרכב.
הסקרנות הרגה את החתול, ואם לא אהיה זהירה היא תהרוג גם אותי.
עצרתי ברמזור האדום וחיכיתי שיתחלף, צלצול הפלאפון שלי התנגן ברקע ומיד הושטתי את ידי אליו.

״היי פאפ מה קורה?״ עניתי לשיחת הפלאפון מאבי.
״לידני מותק, איפה את?״ אבא שלי שאל, הוא היה נשמע לחוץ.
״אני באוטו, הכל בסדר אבא? קרה משהו?״ הרמזור התחלף לירוק וסחטתי את דוושת הגז, כאילו חיי היו תלויים בה.
״אני בתחנת המשטרה, לידני. תבואי״ הוא דיבר בשקט ומספר קריאות נשמעו ברקע.

״אני צריך לנתק מתוקה״ הוא לא חיכה שאענה לו ומיד ניתק.
תחנת המשטרה נראתה באופק, חיפשתי חניה ומבלי להתרברב ולבזבז זמן יקר מדי חניתי באדום לבן.
רצתי אל תחנת המשטרה ופרצתי פנימה בסערה.

״איפה עמי אפריים?״ שאלתי את השוטרת שבקבלה מעט מתקשה לנשום. לעזאזל אני חייבת לחזור לכושר.
״במשרד שלו, הוא נמצא למ-״ היא החלה להסביר לי.
״אני יודעת איפה המשרד נמצא, תודה!״ קראתי ומיהרתי אל משרדו של עמי.

״שלום יקירה, תרצי לשתות משהו לפני שנתחיל?״ עמי שאל כשנכנסו למשרדו.

״אל תבזבז את הזמן שלי עמי, תתחיל לדבר״ הטחתי את ידי בכעס על השולחן המשרדי שלו.

״את תוקפנית, אני מציע לך להשתלט על ההורמונים הנשיים שלך!״ הוא מצא את כל השיחה הזו כבדיחה, עמי היה בזבוז של זמן.

״פשוט, תדבר!״ האצתי בו ופלטתי את האוויר בחדות.

״איך שאת רוצה״ מלמל ושחרר את העניבה שהוא ענב.

״אני יודע שאת משתפת פעולה עם אליאב, ובכל זאת אני רוצה אותך לצידי. תביני לידן, אני הבטחתי שאעשה הכל כדי שהאנשים במדינה הזו יחיו בשקט ושלום, ואנשים כמו אליאב פוגעים בשקט הזה. הוא פוגע באנשים תמימים וחפים מפשע למען השם!״ עמי הטיח את ידו על השולחן שלו בכעס.

״אני עדיין לא מבינה למה אני כאן״ ניסיתי להשאר אדישה כלפיו, אבל לא שכחתי את שיחת הפלאפון שלי עם אבא שלי בדרכי לכאן.

״איפה אבא שלי, עמי? אני יודעת שהוא כאן!״ קמתי על רגליי ונצמדתי אל שולחנו.

״אני נשבעת לך, אם נגעת בשערה אחת שעל ראשו!״ הזהרתי אותו בזעם והנפתי את אצבעי לכיוונו.