WE'RE JUST LOST

פרק 19

גם לסודות יש חלק ב׳

ישבתי בשקט ובחנתי את כל המתרחש בחוץ דרך הזכוכית.
השקט בנינו נעם לי מאוד.
הוא לא נבע ממקום של מבוכה, ולמען האמת אני חושבת שפבלו בכלל איבד את הרגש הזה עוד בלידה שלו.

״קשה למצוא מקום שקט בתל אביב, זה כמעט בלתי אפשרי״ שיתפתי את פבלו שהביט אל האופק והיה נראה שהוא מתחבט בינו לבין עצמו.
המראה הזה שלו, היה שונה מכל מה שפבלו שידר אי פעם.
אפילו חוסר טאקט. הוא היה יורה מילים כמו חצים מבלי לחשוב פעמיים.

אם בכלל.

״את זוכרת שנפגשנו במסיבה ההיא, ושתינו עד שעה כל כך מאוחרת, שביום שאחרי בקושי הצלחתי לפקוח את העיניים. אני גם די בטוח שטעמנו מכל סוגי האלכוהול שהיה לבר ההוא להציע״ פבלו גיחך והתמקד בנקודה לא ברורה.
בלעתי את הרוק שהצטבר בפי באיטיות והנהנתי.

״משום מה, אני לא זוכר מהלילה הזה כלום. רק את ההתחלה שלו, ואת הבוקר שאחרי, כאילו ויש לי חוסר בזכרון. זה לא קרה לי אף פעם. אפילו בגיל שבע עשרה, גם כשהייתי שותה כמויות של אלכוהול שהיו יותר גדולות מהגוף שלי הייתי זוכר את כל הפרטים מהלילה הקודם״ כשהבנתי שפבלו לא זוכר דבר מהלילה ההוא נאנחתי בשקט ובהקלה שהיום הוא לא היום האחרון שלי על פני כדור הארץ.

״גם אני. אני לא זוכרת כלום מאותו הלילה, אבל אני אף פעם לא ידעתי לשתות״ הרמתי את כתפיי וניסיתי להראות כמה שיותר נינוחה.
נשענתי לאחור על האמות שלי ובחנתי את פבלו.
הוא היה אחד הגברים המושכים ביותר שראיתי. ללא ספק.
הוא היה שילוב של כל כך הרבה דברים, וניתן לתיאור במילה אחת. כובש.

״ובכן, תמיד יש פעם ראשונה, אני משער״ הוא מילמל ונאנח.

״היי הכל בסדר אי,״ עמדתי לשאול אותו כשהוא הביט בי במבט לא מרוצה.

״אנחנו לא יכולים להישאר בקשר, את יודעת את זה. נכון?״ הוא נשך את השפה התחתונה שלו.

״למה את מתכוון?״ שאלתי מבולבלת. אני שונאת שהוא זורק משפטים מבלי להסביר מה עומד מאחור.

״אני מתכוון לזה,״ הוא עצר לרגע וחיפש את המילים הנכונות להשתמש בהן, משהו בגישה של פבלו היה נעים הוא תמיד דאג שלא לפגוע בי, גם אם זה רק במילים.

״אני מתכוון לזה שאת לא יכולה להסתובב עם המנאייקים האלה ועם אנשים כמוני!״ הוא הטיח בי.

״אני לא, פבלו. אני, זה רק רואי והוא...אנחנו יוצאים״ מה לעזאזל יצא לי מהפה עכשיו?!