WE'RE JUST LOST

פרק 27

״תעצרי אותי״

אני מאזינה להקלטה שוב ושוב.
״מאחורי הבית שלי, בגינה״ אני שומעת את פבלו לוחש, ותוקפת את גופי צמרמורת.
אני עוצרת את ההקלטה, כשדולב מתקשרת.
״היי בובי, מה איתך?״ היא שואלת ואני מחייכת כשאני שומעת את קולה של החברה הכי טובה שלי.

״שורדת, איך אצלך?״ שאלתי מחכה שתגיע לעניין.

״את יודעת, רגיל. בכל מקרה, יונתן התקשר אליי והזמין אותי הערב, הם יושבים אצל פבלו, הוא אמר לי להגיד גם לך לבוא״ היא מלמלה והבטתי בנייד בבלבול.

״אני לא יודעת, דולב״ כססתי את ציפורניי בלחץ ורגלי קיפצה במקומה.

״קדימה לידן! אל תהיי כבאית!״ דולב דירבנה אותי וגלגלתי את עיניי. נו באמת..
״אני רוצה לראות את יונתן, בבקשה תבואי! בשבילי!״ היא נאנחה בתסכול והתחננה. נשפתי את האוויר שמילא כת חזי בחדות ונענעתי בראשי.
זו החלטה גרועה.

״בסדר, בסדר אני באה!״ מלמלתי בחוסר סבלנות וניתקתי רגע לפני שהיא התחילה לצווח בקולי קולות.
השעה כבר מאוחרת, ואני לא רוצה לאחר לדולב, אז אני נכנסת להתרעננות קצרה במקלחת.

אני מכפתרת את החצאית ומושכת אותה מעט מטה, מסתובבת ובוחנת בכל מיני תנוחות וזוויות שלא רואים כלום תחתיה.
חולצת הסטרפלס השחורה שלי חשפה פס דק מהבטן שלי והשלימה את המראה שרציתי להגיע אליו.

כשהגענו, לא היה ניתן להתעלם מהרעש שהדהד בכל הרחוב ובקע מבית אחד גדול בקצה שלו.
פבלו אהב שכל העיניים פונות אליו, הוא מצא בזה ריגוש.
יצאתי אל החצר יחד עם דולב וצעדנו אל חבורת הגברים הדומיננטית ביותר בחצר.
אף בחורה לא ישבה שם, ומשהו בתוכי אהב את המצב הזה.
סרקתי את כל הגברים שישבו וצחקו בקולי קולות עד שעיניי נפלו על אליאב.

הוא ישב שם, כמו מלך אמיתי.
הוא לא היה צריך לעשות הרבה כדי שידעו שהוא כאן, הנוכחות שלו הייתה כבוד לאחרים.
כולם רצו חתיכה מהדבר הזה שנקרא ׳אליאב דהן׳.
ואני רציתי קצת יותר מחתיכה.
חולצה לבנה ממותגת וג׳ינס שחורים שהיו נראים כאילו נתפרו עליו, עטפו את גופו השרירי.
התרגלתי לרשמיות של אליאב, חליפות ועניבות.
ואני כבר לא יודעת מה אני אוהבת יותר, אני מרגישה שאני מאבדת את הראש כשהוא בסביבה.
הוא בחן את רגליי הארוכות בלי בושה, והשתהה עליהן עם מבטו. הרגשתי לא בנוח תחת הקריסטלים שלו, נעתי מרגל לרגל בחוסר שביעות רצון ונשכתי את שפתיי בלחץ.

״פרח שלי למה את עומדת?״ פבלו שאל וסימן ששמר לי מקום על-ידו, וגרם לחיוך קטנטן לרצד על שפתיי. אני לא רוצה לחשוב הלילה על ההקלטה שלו והבגידה שלי, אני רוצה לשכוח מזה הלילה ולטפל בזה בפעם אחרת.
נשקתי על לחייו של פבלו וחיוך גדול עלה על שפתיו.
״אני מת עלייך פרח! מת!״ הוא צעק ומחץ את לחיי ונשק עליהן בחזרה, צחקתי וחיבקתי אותו חיבוק צדדי, השענתי על חזו את ראשי והוא עטף את גופי בזרועותיו.
יונתן מצא במהירות את מקומו על הספה עם דולב ולא הפסיק לפלרטט איתה.