WE'RE JUST LOST

פרק 28

״הוסיף אמת למדורה״

נקשתי עם אצבעותיי על השולחן המשרדי של אבי.
וחיפשתי את המילים הנכונות להתחיל איתן,
״אתה יודע למה לא נכנסת לכלא, אבא?״ שאלתי והרמתי את עיניי אליו. אבי הניד בראשו ושרבב את השפה התחתונה שלו, כלא יודע.

״הם אמרו שהיה חוסר בראיות״ הוא מלמל בקולו הצרוד ומשך בעניבת החליפה המהודרת שלו שנהג ללבוש.
״אבל, זה לא משנה לידן, אני לא אשם, הם עשו טעות״ הוא פתח, אך קטעתי אותו בהינף יד.
נדתי בראשי בחוסר אמון ונשכתי את שפתי התחתונה בכאב.

״אתה משקר,״ לחשתי בקול קטן ואחזתי בידיות הכיסא בחוזקה. לעזאזל, לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה.
״למה אתה משקר לי?״ שאלתי מתוסכלת והבטתי אל תוך עיניו שהפכו כהות.

״אני לא יודע על מה את מדברת״ הוא כחכח בגרונו ומשך בעניבת החליפה שוב.
לא היה קשה לקרוא את שפת הגוף שלו, הוא הבין שאני יודעת. אבל לא רצה להודות בזה.

״תפסיק. אני יודעת הכל״ נשפתי את כל האוויר שהחזקתי בתוכי בכבדות. מצמצתי במהירות, מנסה להעלים את הדמעות העולות בעיניי.
״אבא, הם הציעו לי עסקה״ פלטתי בקול רועד מבין שפתיי. כפות ידיי החלו לרעוד ויבבתי בשקט.
״הם הבטיחו לי שישמרו עליך חופשי. אז הסכמתי,״ מלמלתי במהירות, ונחנקתי כשניסיתי להסדיר את הנשימות שלי.
״ידעתי שהעבודה חשובה לך, אבל אני, אני לא יודעת, אני לא מצליחה״ חזי עלה וירד במהירות, המשכתי להחנק. החמצן כאילו הלך ואזל. החדר הסתחרר והרגשתי את עצמי נכנסת לעולם משלי.

הרגשתי ידיים חזקות מושכות אותי ומצמידות אותי אל גוף גדול וחם.

״אבא הסכמתי להם, עשיתי כל מה שהם ביקשו ממני, אבל אני לא מסוגלת יותר! למה עשית את זה?! למה פגעת בנו ככה?!״ איגרפתי את הבלייזר השחור שלו. לא כי ניסיתי להכאיב לו, נאחזתי בבגד שלו כי זה היה הדבר היחיד שעזר לי לעמוד על רגליי מבלי לקרוס. סיפרתי לו הכל, שפכתי בפניו סודות שנמרחו חודשים.
על גבי חודשים.

״זה היה החופש שלי בתמורה לחופש שלך״ סיפרתי בבכי.

״אלוהים לידן,״ אבי עטף את גופי הרועד בזרועותיו וחיבק אותי אליו. ״את מסיימת עם זה, עכשיו.״ הוא פקד עליי ונאנח.

״אתה הרסת אותנו. אתה הרסת הכל.״ לחשתי אל תוך החזה שלו בקול שבור ומעומעם.

״אני כל כך מצטער, דני. אני מצטער על הכל. אני מצטער שהיית צריכה לתקן את כל מה שהרסתי, קיבלתי החלטות גרועות בחיים, ילדה שלי. אני מצטער״ הוא נשק לראשי וחיזק את האחיזה שלו בי.