חלק א'
"לאחר שהשמש שוקעת"
בחנתי את בבואתי. מספר פעמים.
לחיי האדימו מהמאמץ ושיערי שהיה אסוף בגומיה השחורה היה צריך הידוק נוסף.
הורדתי את הכפפות השחורות שרואי נתן לי והכנסתי אותן אל תוך התיק שלי. מפעם לפעם, האימונים הופכים להיות מאתגרים יותר.
אבל, אני עומדת בקצב ועוברת את התרגילים בהצלחה רבה.
כשסיימתי להתארגן, אספתי את חפציי ויצאתי אל האוטו שלי, שהיה במרחק הליכה של כמה דקות ממכון הכושר.
חמישה ימים עברו מאז ההתקף שחוויתי בנוכחותו של אליאב.
לא ראיתי או שמעתי ממנו מאז אותו יום.
ומשום מה. במקום לשמוח. רק חיכיתי לרגע בו אראה אותו שוב.
אלוהים כמה חיכיתי.
ואז, כמו מתנה מהשמיים. הנייד שלי צילצל ושמו של פבלו הופיע על גבי המסך.
״פרח!״ הוא קרא בשמחה ואני צחקקתי.
״היי, הרבה זמן לא שמעתי ממך״ חייכתי ונשכתי את שפתיי.
״מצטער נשמה שלי. אין לי הרבה זמן אני עסוק״ הוא התנצל ודמיינתי איך הוא מניח את כף ידו על ליבו, כמו שתמיד היה עושה.
״זה בסדר, מה איתך?״ נכנסתי אל האוטו שלי וזרקתי את התיק שלי אל המושב שליד תא הנהג.
״השבח לאל, תודה לפרח״ אמר וגרם לי שוב לצחוק.
״אני עושה את זה זריז כי אני חייב לעוף נשמה שלי, אז תקשיבי לי דקה. אני צריך אותך היום. חייב אותך״ פבלו דיבר במהירות.
״אני מקשיבה״ חיכיתי שימשיך לדבר
״הכרתי מישהי, ילדה טובה. היא מלאך אני נשבע לך״ הנהנתי והמשכתי להקשיב.
״יש לי חבר, כמו אח שלי. הוא פותח מקום חדש, אני צריך שתבואי שהיא לא תרגיש לבד. את יודעת שאני מתנהג כמו זין לפעמים כשאני עם חברים. מתחנן פרח, אני חייב שתבואי. אני לוקח ומחזיר אותך רק תבואי״ היה משעשע להקשיב לפבלו מתחנן שאני רק אבוא.
״לא. אני לא יודעת פבלו...״ העמדתי פנים. נהנתי לשמוע אותו מתחנן.
״פרח. אני מבטיח לך, כל מה שאת רוצה״ הוא לא הפסיק.
״כל מה שאני רוצה? זה יהיה מעניין. יאללה תשלח לי מקום ושעה״ צחקתי בקול
״איזה פרח את! נשמה שלי! תודה!״ הוא קפץ באושר.
״פבלו לא מחכים לך?״ שאלתי בגיחוך.
״על הזין שלי הם. תודה נשמה מת עלייך!״ הוא קרא בקול וניתק.
YOU ARE READING
WE'RE JUST LOST
Romanceאת מכירה את התחושת מחנק הזו? הטמפרטורה הגבוהה הזו שהגוף שלך מרגיש כאילו הגיע לנקודת רתיחה? הוא שולח ידיים וחונק לי את כל דרכי הנשימה. רעד וצמרמורות, כלוב פרפרים שנפתח בתוך הבטן שלי. במקום זה הייתי מעדיפה לקבל אגרוף חזק. אמרו לי שהוא מסוכן וכנראה שי...
