WE'RE JUST LOST

פרק 23

חרדה

חשבתי שאני מספיק חכמה כדי לא ליפול בפח הזה.
זה הרגיש כמו ללכת בעיניים עצומות כשעיוור מוביל אותך.
זה הרגיש לא טוב. רע.
היה קשה לזהות את הגופה, אבל זה כבר היה ברור.
זה היה טולדו.
כנראה שהייתי תמימה מדי כדי לחשוב שאליאב באמת יעמוד לצד החוק לשם שינוי. אלוהים אני כל כך מאוכזבת מעצמי.
עמי סגר את האירוע די מהר. הוא לא רצה למשוך את תשומת הלב של עוברי האורח או להקפיץ את התקשורת שהייתה צמאה לדם ותוכן. האנשים של מד״א טיפלו בענייני הגופה, ומהר מאוד היא נעלמה, יחד איתם. נשענתי על הקצה של הניידת ושקעתי בנקודה רחוקה ולא ברורה.

״היי, את בסדר?״ רואי הניח את ידו על הכתף שלי וניער אותי.

״כן. אני בסדר.״ קמתי על רגליי והחלקתי את ידיי אל תוך כיסי הג׳ינס האחוריים שלי.
״אתה יודע, אני באמת האמנתי לו, רואי.״ כלאתי את שפתי התחתונה בין שיניי.
״הוא הסתכל לי בעיניים וזה הרגיש הכי אמיתי בעולם.״ הייתי מתוסכלת. בעיקר כי חשבתי שאקח צעד קדימה בחקירה, אבל בדיעבד, מצאתי את עצמי מתרחקת עשרה צעדים.

״זה מה שהאנשים האלה עושים. מגיל קטן הם לומדים איך לשקר ואיך לתמרן אנשים. את לא אשמה״ הוא אחז בזרועות שלי והתכופף כדי להביט בעיניי. נשכתי את פנים הלחי שלי בהרהור והנהנתי.
״עמי מסמן שאנחנו צריכים להתקפל. בואי אני אחזיר אותך״ רואי שחרר מגופי והתיישר. הוא פתח את דלת הרכב וסימן לי להכנס. הוא נהג איתי בעדינות ובשקט. הוא ידע שאני מאוכזבת.

״תקח אותי לתחנה. הרכב שלי שם״ התעלמתי ממנו ונכנסתי אל הניידת.
התסכול והאכזבה שלי התחלפו בכעס. על אליאב. על עצמי. כעסתי בעיקר על עצמי. אפילו שיכור לא היה נופל בפח הזה.
ואני, שהייתי צלולה לגמרי. נפלתי.

״את לא צריכה להיות קשה עם עצמך עכשיו. הפעם הראשונה שלי לדוגמה הייתה אסון, אבל בתחנה מתייחסים לפעולה ראשונה כמו סקס. הפעם הראשונה תמיד מביכה, אבל אתה תמיד לומד ממנה מה לא לעשות בפעמים הבאות, וכמובן שאתה אף פעם לא שוכח אותה. זה ידוע.״ רואי גיחך וזרק לעברי מבט. הוא היה דבוק במטרה שלו, שהייתה לנקוט בכל הצעדים האפשריים רק בשביל שאפסיק לחשוב על האירוע. זה היה מתוק מצידו.

״זה לא זה. למען האמת, אני כבר לא יודעת מה אני יותר.
כועסת או מאוכזבת.״ נאנחתי והצמדתי את המצח שלי אל החלון בעייפות.
רואי ניסה להעלות לי את מצב הרוח במשך הנסיעה, וכשהוא הבין שאני לא מגיבה בחזרה הוא נאנח בתסכול והפסיק.

״תודה״ מלמלתי ויצאתי מהניידת של רואי ישירות אל הרכב שלי.
פתחתי את התיק הקטן שלי ושלפתי את השלט השחור.
לחצתי על הכפתור שביטל את הנעילה ונכנסתי אל תא הנהג.
זרקתי את התיק שלי על המושב לידי, הנחתי את כפות ידיי על ההגה ונשפתי בכבדות את האוויר שהחזקתי בתוכי.