היי אהובות, מאז הפרק האחרון אני מקבלת המון הודעות שמחממות לי את הלב, אני מודה לכול אחת ואחת מכן, זה לא מובן מאליו!
*בבקשה תקראו את מה שכתבתי בסוף הפרק
חלק ב׳
״לאחר שהשמש שוקעת״
רציתי לברוח.
הרגשתי חנוקה ליד אליאב, הרגשתי, שהוא לקח לי הכל. הוא השתמש בי לטובתו האישית.
הרוח הקרירה בידרה את שערי והנעימה לי את ההליכה לכיוון הבית שלי. הלילה היה נעים לי הפעם, הוא לא הפחיד אותי כמו בדרך כלל.
צעד צעד עשיתי ברגליים רועדות, מעדתי והתייצבתי מעדתי ושוב התייצבתי. רגע לפני שקרסתי על הרצפה ויללתי בבכי על הבחירה המטופשת ללכת על העקבים האלו, התיישבתי על הספסל הראשון שראיתי וחלצתי את עקביי מרגליי הכואבות. אלוהים, הלילה הזה היה צריך להגמר אחרת.
עיסיתי את כפות הרגליים שלי בעדינות וגנחתי בכאב. הצמדתי את כפות רגליי על הרצפה החצי ישרה ונאנחתי בהקלה.
רכב הספורט השחור של אליאב נגלה לנגד עיניי לפתע, האט ועצר מולי. רק לא זה.
״הלכת די הרבה בשביל מישהי עם עקבים גבוהים כאלה״ הקול הבסי שלו העביר בי צמרמורות.
״תעלי, אני אקח אותך״ הוא שחרר את החגורה שלו אך לא יצא מהרכב.
״אני לא צריכה את העזרה שלך, אליאב״ לא הבטתי בו. לא רציתי.
״אל תהיי טיפשה, הבית שלך נמצא בצד השני של העיר״ הוא דיבר באדישות התמידית שלו והניח יד אחת על ההגה.
״זה לא עניינך אליאב, תתקדם״ התעצבנתי וקולי
הוא פתח את הדלת ויצא מהרכב בסערה.
״תכנסי אל האוטו, אל תעצבני אותי יותר ממה שאני לידן! אל תנסי אותי״ הוא הניף את אצבעו וסימן עליי.
הרמתי את ראשי והבטתי בו במבט אטום,
״לא״ שללתי אותו בבטחון גמור.
הוא צמצם את עיניו עליי בכעס, התנהל בנינו קרב מבטים קטנטן עד שהוא נשבר ולכד את זרועי בידו ומשך אותי מהספסל על רגליי בכוח.
״רבאק תכנסי לאוטו כבר!״ הוא דחף אותי באגרסיביות אל תוך רכב הספורט שלו וטרק אחרי את הדלת.
הייתי מבוהלת עד מוות, הגוף שלי לא הצליח להגיב בחזרה.
הוא שיתק אותי.
״בחיים שלי לא הרמתי יד על אישה, אל תגרמי לי להפוך אותך לראשונה!״ הוא התעצבן וטרק את הדלת שלו אחריו.
YOU ARE READING
WE'RE JUST LOST
Romanceאת מכירה את התחושת מחנק הזו? הטמפרטורה הגבוהה הזו שהגוף שלך מרגיש כאילו הגיע לנקודת רתיחה? הוא שולח ידיים וחונק לי את כל דרכי הנשימה. רעד וצמרמורות, כלוב פרפרים שנפתח בתוך הבטן שלי. במקום זה הייתי מעדיפה לקבל אגרוף חזק. אמרו לי שהוא מסוכן וכנראה שי...
