WE'RE JUST LOST

פרק 21

תרפיה באומנות

דפיוקת על הדלת וכמה רעשים מחוצה לה מבהילים אותי וגורמים לי לקפץ מהספה לעברה.
פתחתי את הדלת מבלי לבדוק מי עומד מאחוריה לפני כן, והבטתי בשני הזרים בבלבול.
שניהם היו לבושים ברישמיות, חליפות שחורות ועמידה יציבה, נעליים מבריקות וכל שיערה שהייתה על ראשם הייתה מסודרת.
הם היו מדוייקים מידי.
לטעמי.

״עידן אדוני,״ אחד הגברים הציג את עצמו בפניי ושלח את ידו ללחיצה.
הנהנתי בהבנה ונזכרתי בשם הזה, אדוני.
אחד החברים של אליאב.
לא שלחתי את ידי בחזרה ורק צעדתי לאחור ופיניתי לו ולשכפול שלו להכנס פנימה. אחרים יגידו שאני גסת רוח, אני אטען שאני לא סומכת על אנשים בכזו מהירות.
ועם זאת אני מכניסה אותו לבית שלי. נאנחתי וסגרתי את הדלת.
אדוני וחברו השתקן התיישבו בנוחיות על הספה ואני עמדתי ובחנתי אותם בידיים שלובות.

״רוצים לשתות?״ שאלתי לאחר דקה של שקט וצעדתי ישירות אל המטבח.

״לא תודה, באנו לכאן כדי להעביר לך משהו ואנחנו מיד הולכים״ אדוני קרא בקול ואני המהמתי באדישות.

״קפה, אם אפשר. כמובן״ החבר של אדוני קרא בהיסוס בזמן ששלפתי שתי כוסות זכוכית והנחתי אותן על השיש. שמעתי את אדוני נוזף בחבר שלו ולוחש לו שישאר בשקט וייתן לו לעשות את העבודה.

״שחור?״ שאלתי כשהוצאתי מהמקרר את עוגת הגבינה שהכנתי היום והעברתי אותה לצלחת עגולה וגדולה לאחר שחתכתי אותה, החבר של אדוני נענה בחיוב בעוד שאדוני נאנח בתיסכול ומלמל לאחר מכן שאכין גם לו. אמא תמיד אמרה לי להוציא כיבוד לאורחים גם אם הם מסרבים. מזל שתמיד הייתי מכינה קינוחים טעימים ותמיד היה לי מה להגיש.
הנחתי על השולחן את העוגה עם צלחות וכפיות וכמובן שגם את הקפה השחור והתיישבתי מולם.

״אז ככה, אני צריך להעביר לך כמה דברים חשובים, ואחרי שאסיים תשאלי מה שבא לך. סגור?״ הוא הבהיר את עצמו וחיכה לתשובה שלי. הנהנתי ונשענתי לאחור.

״אני צריך שתעבירי למשטרה את ההודעה עוד היום״ אדוני הטיח את אצבעו בשולחן.

״מחר ברבע לתשע הולכת להיות פגישה בין דהן לבין יעקב טולדו והאנשים שלו. המשטרה יודעת מי זה יעקב,״ הוא פתח והנהנתי.

״וואלה רק בזכות אליאב הוא לא יושב היום בכלא הזין הזה״ אדוני התעצבן וגרם לי לגחך.

״בקיצור, הם מסוכסכים כבר הרבה זמן, ויכול להיות שמחר זה יהיה היום האחרון של אחד מהם בחיים. בשביל שזה לא יקרה, אנחנו צריכים שכל הניידות יתייצבו שם תוך חמש דקות, לא דקה אחרי! אחרת יהיה מאוחר מידי. אנחנו מסדרים מעצר לטולדו, אין לנו רצון להתעסק עם הדם הטמא שלו״ לבסוף אדוני הרים את ידיו ונשען לאחור. כלאתי את שפתי התחתונה בין שיניי וצימצמתי את מבטי עליו.