WE'RE JUST LOST

פרק 30

״דניאל״

אני מצמידה את ספל הקפה אל שפתיי ולוגמת ממנו בעייפות. את הלילה העברתי ללא שינה, מחשבות טורדניות לא חדלו לחלוף ולו לרגע. גלגליי מוחי לא הפסיקו לעבוד שעות נוספות, והמחשבה הזו שאליאב עלה עליי וגילה שהייתי משתפת פעולה עם המשטרה לא הניחה לי.

מה הסיכוי שהוא יודע? הרי אין שום הוכחה לכך. כל המסמכים שהיו לרשותי חזרו אל עמי בדיוק כפי שהגיעו.

צלצול הפלאפון שלי החזיר אותי אל המציאות והבטתי במסך.
פבלו. החלקתי את אצבעי על הסימן הירוק והצמדתי את הנייד אל האוזן שלי.

״אה פרח שלי, מה איתך?״ הוא מיד שאל וצחקקתי בשקט.

״בסדר, אצלך?״ שאלתי בחזרה והנחתי את ספל הקפה שלי על השולחן.

״וואלה דבש נשמה״ הוא מלמל ויכולתי לשמוע שהוא בתוך הרכב. ״בקיצור, מה אני בא לדבר איתך, תגידי, את עוד מקשקשת על דפים?״ הוא שאל ברצינות והמתין לתשובתי גורם לי לפרוץ בצחוק קולני ומתגלגל.

״כן פבלו, אני עוד מקשקשת על דפים״ אמרתי ובקולי נותרה שארית צחוק. נענעתי בראשי וחייכתי עד שהרגשתי בלחיי שהחלו לכאוב.

״אני צריך שתעשי לסחבק טובה ותזרקי לי קצת צבע על הדף, יכולה?״ הוא שאל והעברתי את מבטי אל שעון הקיר שלי.

״אתה יכול לפרט לי קצת יותר? זה ציור לבית? לחבר? מה אתה מחפש?״ שאלתי ונשכתי את שפתי התחתונה בסקרנות.
״תקשיב, אני עובדת היום, תרצה לבוא לסטודיו ונדבר שם?״ שאלתי שוב מבלי לחכות לתשובה שלו.

״טיל. יאללה חצי שעה את מוכנה אני בא לקחת אותך!״ הוא קרא בקול רם וניתק מיד כשסיים.
קמתי על רגליי ומיהרתי אל ארון הבגדים שלי.
שלפתי חצאית קיצית וקצרצרה בצבע צהוב עם פרחים עליה וגופיה לבנה עם כתפיות עבות.
ענדתי את התכשיטים שלי שהשתלבו עם עורי השזוף ונעלתי את סנדלי העקב הלבנות שלי.
סידרתי מעט את שיערי שנח על כתפיי בסתמיות, והסתרתי את הסימן שאליאב חתם על צווארי.
חתיכת אדיוט.

כשפבלו הגיע לאסוף אותי לא נזדקקתי ליותר מצלצול אחד וכבר היינו בדרכנו אל הסטודיו.

שיר ישן הנעים את נסיעתנו, חלפנו על פני נופים תל אביביים. מידי פעם עצים ירוקים ומידי פעם קירות גרפיטי מתקלפים.
הנמכתי את השיר והבטתי על פבלו שישב על ידי והביט בכביש בריכוז רב.
״אז, אתה רוצה להסביר לי קצת יותר?״ שאלתי ונשענתי עם גבי לאחור.

״אני... זה קצת מסובך״ הוא גרד בעורפו וזז במקומות בחוסר נוחות.
״אני לא יכול לדבר על זה יותר מדי, נשמה שלי, מצטער״ הוא ליטף את שיער ראשי והביט בי במבט מתנצל.
״פשוט תפעילי את הקסם שלך, או את הידיים שלך. מה שתבחרי״ הוא ביקש והנהנתי.
מההכרות שלי עם פבלו, ידעתי שהוא בן אדם מאוד כנה.
הוא לא יכל לשקר לי, למרות שהעיסוק שלו בעולם הפשע חייב אותו להפוך לשקרן מופלא. אבל בפניי, כל המילים התבלבלו לו.