הבת של...
אני מחזיקה בכוס השמפניה ונוקשת עלייה מספר פעמים מנסה להסיח את דעת הקהל ומרגישה פלצנית להחריד בתוך השמלה הכחולה וההדוקה עד כדי כך שעמדתי לגזור לעצמי פתחי נשימה ואיוורור דרך השמלה. כמובן שהסכמתי ללבוש אותה בגלל צבעה המדהים, ולא יותר מזה.
״שלום לכולם״ אני מחייכת בלחץ.
״קודם כל אני רוצה להודות לכולכם שבאתם הנה״ אני עוברת מרגל ימין לשמאל משחקת עם שיווי המשקל שלי, מצד לצד.
״במשך חודשים אני והמשפחה שלי שנמצאת איתי כאן, עבדנו קשה ושאפנו לטוב ביותר, אז אני רוצה לפנות אליכם משפחה יקרה שלי ולהודות שאתן כאן איתי, במעמד הכי מרגש שהיה לי אי פעם״ אני מרפה מעט מהחיוך שקרע את פניי ומכוונת את המבט שלי אל עבר המשפחה הקטנה והיפה שלי שעומדת כרגע ומביטה בי מאושרת כאילו כל אחד ואחד מהם הגשים את חלומם דרכי.
״וגם אם היעדים היו קשים ולרגע חשבנו שהם בילתי ניתנים להשגה, השגנו אותם! וכעת אני יכולה לומר בלב שלם שהצלחנו!״ ברור שהצלחנו.
אני מביטה בחלל הענק שהכיל כרגע מעל ארבע מאות שלושים וחמישה איש, מי היה מאמין שכל האנשים שהזמנו הגיעו ולא רק הם.
אפילו התקשורת הייתה כאן, למרות שלא הוזמנה.
ככה זה לגדול בבית שאב המשפחה מחזיק את חברת ההייטק המובילה בעולם, במיוחד בימים אלה שמתבצעת עסקה עם הסינים שמוכנים לשלם מיליונים תמורת הסטארטאפ החדש שהשיקה עד לפני חודשיים החברה של אבי.
״אתם מוזמנים לגשת אל היכל הציורים שמתחיל ממש כאן וממשיך בקומה השנייה. להתרשם ובאותו הזמן גם תוכלו לרכוש את אותם הציורים, שיהיה לנו ערב מהנה ומוצלח! תודה!״ אני מחייכת והפעם אני כבר לא לחוצה.
אני מרימה את כוס השמפניה שלי ממלמלת לחיים יחד עם קהל האנשים העצום לאחר הברכה להתחלות חדשות והצלחה ולוגמת מן המשקה האלכוהולי.
פלצני, להחריד.
לכל ציור שלי היה עותק, ככה שאם מישהו היה קונה אותו הוא היה קונה את העותק ולא את המקור עצמו, אך אם מישהו היה באמת מתעניין ומוכן לשלם כמעט פי שלוש מהמחיר של העותק...
כן ממש.
בתור מישהי חדשה בעולם האומנות זה היה די טיפשי לזרוק סכומים גדולים על הבד והרגשות שלי.
גלגלתי עיניים מהמחשבה המטופשת שעברה לי בראש ולגמתי שוב מהשמפניה רואה שהיא כמעט נגמרת וממהרת להחליף באחת מלאה.
אני בוהה בציור האהוב עליי ביותר.
אישה שקווי המתאר שלה בצבע שחור בלבד ומבפנים היא ריקה לחלוטין, עירומה וחלולה כולה על רקע צבעוני.
הציור הזה תמיד היה האהוב עליי, הוא כלל בתוכו כל כך הרבה אלמנטים ופרטים קטנטנים.
האישה שמשורטטת בקווי מתאר שחורים נראת כמו סקיצה של ציור לא מוצלח, ניגוד מוחלט לשלמות ושקט,
אבל זה מה שהיה יפה בו, כי בעין אחרת הוא כן היה שקט ומושלם.
YOU ARE READING
WE'RE JUST LOST
Romanceאת מכירה את התחושת מחנק הזו? הטמפרטורה הגבוהה הזו שהגוף שלך מרגיש כאילו הגיע לנקודת רתיחה? הוא שולח ידיים וחונק לי את כל דרכי הנשימה. רעד וצמרמורות, כלוב פרפרים שנפתח בתוך הבטן שלי. במקום זה הייתי מעדיפה לקבל אגרוף חזק. אמרו לי שהוא מסוכן וכנראה שי...
