WE'RE JUST LOST

פרק 34

״אנשים כמונו״

החזרה הביתה הייתה שקטה.
״הביתה״ מצאתי את הבית של אליאב בתור מקום מפלט. היה לי נוח והוא אהב את זה שנוח.
״פבלו דיבר איתך?״ שאלתי באגביות. הוא לא היה נראה כועס משום מה, דבר שגרם לי לחשוב אם בכלל שמע על הנשיקה הלוהטת של החבר הכי טוב שלו עם אחותו הקטנה.

אליאב ציקצק בלשונו. ״רק כששאלתי אותו איפה את, הוא אמר שנשארת בחוץ אז יצאתי לחפש אותך״ הוא אמר כשעיניו לא עוזבות את הכביש.
״בן זונה״ סינן מבין שפתיו. גיכחתי בשקט. ״אם היית איתי זה לא היה קורה, תשארי צמודה אליי״ הפעם הוא פנה עם מבטו לכיווני. אני יודעת שאליאב לא היה צריך את האישור הזה ממני, הוא ידע טוב מאוד שברגע שהוא אומר משהו, זו עובדה. הכל כבר נקבע. ולמרות הכל הוא עדיין חיכה לתשובה שלי.
הנהנתי עם צל של חיוך על שפתיי והמשכתי להביט בו בשקט. מצאתי בו המון שקט ושלווה.

כף ידו הגדולה של אליאב עברה אל העורף שלי בליטופים מרגיעים, עורי הצטמרר תחת המגע המחוספס והחם שלו, עיניי נעצמו וגופי הפך רפוי.
אצבעותיו לחצו ועיסו את הנקודות הכואבות שלי, גורם לי להתמכר למגע שלו מחדש.
פעם אמרו לי שהתמכרות היא סימן למשהו שחסר בחיים, אנשים היו מכורים לסמים או הימורים אבל אליאב היה קטגוריה נוספת וחדשה של התמכרות.

״הגענו״ אליאב מלמל בצרידות והמשיך ללטף את העורף שלי.
פקחתי את עיניי ומצמצתי מספר פעמים כדי לקבל תמונה ברורה,
״אני אוהבת להרגיש אותך, יש לך מגע נעים״ גרגרתי והתמתחתי במקומי.

עיניו של אליאב הפכו כהות, יהלומים שחורים.
אצבעותיו עלו מעלה אל שערי והברישו אותו לכל אורכו בעדינות,
״המגע שלי נעים לך?״ קולו התעבה ונהיה עמוק יותר.
״כן, מאוד״ לחשתי, שבויה תחת המבט הזה שלו שריתק אותי למקומי.
הוא ניתק את יד ממני ותפס ביד אחת בירך שלי ובשניה את מותני ומשך אותי מעליו כשכל רגל שלי מצדו השני.
ידו שהונחה על מותני החלה לעלות בחזרה אל שיערי בליטופים ארוכים
עד שראשי נמשך לאחור ונפלטה ממני אנחת כאב.
שפתיו של אליאב רפרפו מעל לצווארי כמו סוג של עינוי עד שנצמדו אליי רטובות ונושכות. כף ידו השניה עלתה מהירך שלי ונכנסה תחת הפתח בשמלה שלי, מטיילת על גבי עד שהגיעה אל סוגר החזייה שלי. אליאב משך את הסוגר, גורם לעוד גל של צמרמורת לעבור במורד גבי כשאני מרגישה את בד החזייה שורט את עורי, החזייה נפתחת ושפתיו של אליאב כבר עוברות אל קו הלסת שלי. אני מעבירה את כפות ידי על החזה של אליאב וכשאני מגיעה לכפתורי המכופתרת שלו אני מתחילה לפרום אותם בזה אחר זה עד שאני חושפת בפני את החזה המקועקע והשרירי שלו. הציפורניים שלי ננעצות בעורו ועולות מעלה אל עורפו. אני נצמדת עם אגני אל המפשעה שלו ונעה מעליה באיטיות. השמלה שלי עולה מעל לירכיים שלי כך שרק הבד הדק של התחתונים שלי מפריד בנינו.
״סעמק איתך,״ אליאב נאנח ושומט את ראשו לאחור מקבל עליי תמונה טובה יותר. כף ידו עולה אל פני, הוא מסיט קווצת שיער אל מאחורי אוזני ומושך אותי קרוב אל פניו.
״את הורגת אותי״ הקול הצרוד של אליאב עושה אותי יותר רטובה וגורם לי לשכרון חושים.
הוא מטיח את שפתיו על שלי בפראות ומנשק אותי כאילו חייו תלויים בי, שפתיו ולשונו מוצצות את השפה התחתונה שלי ונושכות אותה, משחקות חם קר. כף ידו ננעלת על המותן שלי ומרתקת אותי למקומי מצמידה אותי אל הבליטה שבמכנסיו. אני מתחילה לזוז מעליו שוב במהירות, אני צמאה למגע שלו על גופי אך ידו לוחצת עליי וגורמת לי להאט, אליאב מכתיב את הקצב.
אני נשלפת מתוך השמלה שלי יחד עם החזייה ונדחפת עם גבי על ההגה.
שיערי מתפזר לכל עבר ועיניו של אליאב גומעות כל פיסת עור חשופה שלי.
״אני נשבע לך לידן, את האישה הכי יפה שראיתי״ העיניים של אליאב לוכדות את עיניי שלי. הגבר הזה ידע איך לנהוג עם נשים, הוא ידע איך לגרום לי להרגיש האישה הכי מושכת שקיימת עלי אדמות.
כף ידו שאחזה במותני המשיכה להניע את אגני עליו וכף ידו השניה עלתה אל השד הימני שלי. עיניו לא ניתקו ממני לרגע, ממשיך להביט בי נאנחת ומתענגת על מגעו. רציתי ממנו יותר, והוא כאילו כמו קורא מחשבות עזב את גופי וקרע ממני את התחתונים. שכבתי למולו ערומה למחצה, נותנת לו את הזווית הטובה ביותר להביט בי, ״חתיכת כלבה״ אליאב מלמל מבין שפתיו. עיניי התגלגלו לאחור ולעזאזל אני נשבעת בחיי שניסיתי להשאיר אותן פקוחות, אגודלו עברה על הפתח שלי במעגלים מייסרים לוחצת ומלטפת את הדגדגן שלי.