WE'RE JUST LOST

פרק 35

״חלומות״

״על מה חלמת כשהיית ילד?״ שכבתי על גבי כשראשו של אליאב מונח על חזי וזרועותיו הגדולות עוטפות אותי בחום.
בשונה משאר הבקרים בחודש האחרון בהם קמתי לבד, לאחרונה אליאב דחה את עבודתו בכמה שעות כדי לקום איתי.
אליאב המהם ונשאר בשקט.

״מה קמת היום עם חשק לנתח את הנפש שלי? פרופסור״ אליאב גיחך קולו נשמע מעט עמום.
״תפסיק להיות אדיוט ותענה״ צחקתי והחטפתי מכה חלשה בכתפו.

״נו״ דחקתי בו שוב לאחר שנשאר בשקט ולא נתן לי תשובה מספקת.
אליאב התרומם על זרועו והרים מעט את פלג גופו העליון.

״לא חלמתי, לידן. במקום שגדלתי בו אין אפשרות לחלום.
החיים שלי הם כרטיס לכיוון אחד״ אצבעותיו הארוכות גלשו לצידי פניי.
״אבל את יכולה. תחלמי גם בשבילי ואני מבטיח לך, אגשים לך את כל החלומות״ הוא הסיט קווצת שיערות אל מאחורי אוזני ונשק לשפתיי ברכות שלא התאימה לו. נמסתי אל תוך השפתיים שלו והתרפקתי על כל רגע שלנו יחד.

אליאב המהם והתנתק ממני בקושי.
״את זוכרת שהחתונה של אדוני היום, כן? אמרתי לו שנגיע נכבד״ הוא הזכיר לי והנהנתי, כבר קניתי את השמלה המושלמת.
״פבלו ויובל גם יגיעו״ אליאב הוסיף. נחנקתי, לא הייתי מוכנה לזה.

״ביחד? הם מגיעים ביחד?״ יריתי כמו תותח במהירות. פניו של אליאב התעוותו והוא הביט בי בזעזוע.

״מה קרה נשמה שלי קמת עם חום היום?״ אליאב הניח את כף ידו על מצחי
״את מדברת שטויות, אני לא אוהב את זה. לפבלו ישברו הגפיים לפני שיחשוב על אחותי הקטנה״ הוא קם ממני ונענע בראשו פשט את המכנסיים הקצרים שלו וזרק אותם עליי.
הדלת של המקלחת נסגרה אחריו ומיד הטחתי את כף ידי על מצחי.
הרמתי את הנייד שלי והקלדתי הודעה נוזפת לפבלו.
הם חייבים לספר לאליאב.

השעה כבר ארבע בצהריים, עברו כבר חמש שעות מאז אליאב יצא לעבודה. החתונה מתחילה בשבע וחצי וזה בדיוק הזמן להתחיל להתארגן.
דלת הבית נפתחה,
יובל.

היא נכנסה כששיערה היה רטוב וגלי מעט. פניה אדומות. ועל גופה מכופתרת פשתן גדולה שקפקפה ובגד ים.
אני לא מבוגרת ממנה בהרבה, ההבדלים בנינו הם מספר שנים די קטן, ובכל זאת. הרגשתי כמו אמא שמביטה בסוף על הבת שלה.
אני בטוחה שהיא הייתה עם פבלו והם חזרו מבילוי בחוף. הם מתנהגים כמו זוג נערים בני שש עשרה.
״יובי״ קראתי היא הביטה בי מחכה שאמשיך. ״אני יודעת שזה לא הזמן, אבל תספרו לאליאב. הוא צריך לדעת״ יובל רק נשכה את שפתה התחתונה ומבט מבוהל עלה על פניה. היא הנהנה במהירות ורצה במדרגות אל חדרה. צחקקתי בשקט והתיישבתי על יד שולחן האיפור המאולתר בסלון. רציתי להרגיש יפה הערב יותר מבדרך כלל.