השומר מהצללים

פרק 5- אני לא כולם

השעה שמונה הגיעה וכולם היו ברכב של אלכס מוכנים לעוד יום רגיל ומשעמם בבית ספר.
חוץ ממני.
הנסיעה ארכה בערך פחות מעשר דקות, ואחריה הגענו לחניה מול מבנה גדול שנכנסו ויצאו ממנו בלי הפסקה תלמידים.
זואי, לוקאס, אלכס ואני יצאנו מהרכב וכל אחד הלך לכיוון כיתתו חוץ מאלכס שפנה אליי לפני שהלכתי למזכירות.
"את תסתדרי קייטי?"
הינהנתי בראשי בחיוב "כן, בטח. אם לא אז אני אתקשר אלייך" הבטחתי בחייוך והוא הינהן בהבנה ונכנס לחדר מורים.
ניכנסתי לחדר ששלט מזכירות היה תלוי על הדלת ופניתי למזכירה השמנמנה המבוגרת שקלידה במחשב שמולה.
"אמ... סליחה" ביקשתי את תשומת ליבה והיא העבירה את עינייה מהמסך אליי באדישות.
"כן?" היא שאלה במעט חוסר סבלנות כשלקח לי קצת זמן לענות לה.
"אני תלמידה חדשה, אמרו לי לבוא לכאן כדי שתגידי לי באיזה כיתה אני ו..."
"שם" היא קטעה את דבריי וניסיתי להתעלם מהצורה הבוטה שעשתה זאת.
מישהי קמה פה על רגל שמאל...
"קייטי סמית'"
המזכירה עברה על דפים שעל שולחנה עד שהוציאה שני דפים מהודקים מהערימה והושיטה אותם לעברי.
"זה מה שאת צריכה, בהצלחה" היא חזרה למחשב ויצאתי מהחדר עם הדפים בידיי.
תוך כדי הליכה העפתי מבט קצר על הדף וראיתי שרשום שאני בכיתה יב4.
"סליחה" שאלתי מישהי שבדיוק עברה מולי במסדרון ועצרה ברגע שקראתי לה.
היא חייכה "כן?"
"את יודעת איפה זה יב4?"
היא הינהנה "כן, זה בקומה למעלה בתחילת המסדרון" היא הסבירה תוך כדי שהצביעה באצבעותייה לכיוון המדרגות.
"אוקיי תודה" הודתי לה ופניתי לקומה למעלה עד שמצאתי כיתה עם שלט שרשום עליו יב4.
תיזכרי קייטי. להיות נחמדה, אבל לא להתחבר יותר מידי לאנשים, את גם ככה לא הולכת להישאר כאן הרבה.
נשמתי עמוק לפני וניכנסתי לכיתה,
הבטתי סביבי והדבר הראשון שראיתי הוא חבורות.
ארבע או חמש קבוצות נפרדות היו בכיתה, כל אחת לא נראתה דומה לקבוצה אחרת.
ממה שהצלחתי לראות היו קבוצה אחת של בנות שהצלחתי לשמוע אותן מדברות על איפור וחנויות שהיו בהן אתמול כנראה ביחד בקניון חדש.
קבוצה אחרת שישבו במרחק מה לידי דיברו על סרטים והשוו אותם לספרים שקראו לפני כן.
עוד קבוצה בקצה השני של הכיתה של בנים דיברה על משחק כדורסל שהיה כנראה השבוע ועוד קבוצה שהייתה יותר קרובה אליי דיברה על הבגרות שהייתה להם בביולוגיה.
הפסקתי לבחון את התלמידים וחיפשתי מקום לשבת אבל לא הייתי בטוחה איזה מקום פנוי ואיזה לא. (בכל זאת באתי חצי שנה אחרי תחילת שנה של כיתה יב אז כולם כבר מצאו את מקומם ממזמן...) אז פשוט מצאתי כיסא שלא היה צמוד לשולחן והתיישבתי עליו כמו מורה שצופה מהצד על תפקודה של המורה בכיתה.
הבחור השחור נעמד בערך כמטר לידי וכמו תמיד היה באותו מרחק רדיוס ממני והביט בפניי בהבעתו הממוקדת והבוחנת.
נאנחתי וקיוויתי שהיום הזה כבר יגמר ואחזור לבלוק הציור שמחכה לי בבית של לילי ואלכס.
"היי!" מישהי קראה לידי והסתובבתי לצד לראות שיער חום מתולתל ארוך עם פנים מאירות.
חייכתי אליה בחזרה "היי"
"את החדשה?"
הינהנתי לאישור "כן, לא ידעתי שאמרו לכם שאני אגיע"
"אמרו רק לי כדי שלא יהיו עלייך יותר מידי עומס בלהכיר את כולם ישר כשאת נכנסת לכיתה... דרך אגב אני רייצ'ל, אבל תקראי לי ריי" היא הושיטה את ידה ולחצתי אותה בחייוך עם הקלה על כך שאמרו רק לה שאני מגיעה.
"קייטי" אמרתי לה את שמי והיא חייכה.
"את יושבת שם" היא הצביעה על שולחן ליד הדלת בצד הכיתה בשורה האמצעית.
מושלם.
"תודה" הודתי לה והנחתי את התיק על השולחן כשהיא הולכת לידי במרחק מה מהבחור השחור, ותהיתי מה יקרה אם תיגע בו.
מן הסתם לא יקרה כלום, הוא הזיה שלי, לא מישהו אמיתי...
"אל תשמחי על זה מהר מידי" היא מילמלה ולא הבנתי למה היא התכוונה.
"מה זאת אומרת?"
"תום פטרסון, מכירה?"
למה שאכיר? הגעתי לכאן רק לפניי יומיים...
עניתי לה בהינד ראש והיא הסבירה את דברייה "אז הוא השותף שלך לשולחן... הוא סתם נער מתבודד מעצבן. אל תתיחסי אליו ברצינות אם הוא מתנהג אלייך מגעיל... הוא עושה את זה לכולם" היא נראתה כאילו היא מכינה אותי לקראת קרב קשה.
"לא יכול להיות שהוא עד כדי כך נורא" מילמלתי בעידוד עצמי אבל הגיחוך שיצא מפיה גרם לי לחשוב שנית.
"תום פטרסון כן. סתם אחד שבטוח שכדור הארץ שלו. היתרון היחיד בו הוא שהוא נמצא רק בחצי מהשיעורים כך שלא תאלצי לנסות לסבול אותו כל היום" היא אמרה והופתעתי מכך שהיא מדברת איתי ככה בחופשיות.
הרמתי את כתפיי "אם את אומרת..."
הנערים והנערות בכיתה עדיין לא שמו לב אליי חוץ מכמה בודדים שהביטו בי במעט סקרנות אך לא יותר מזה.
יש לך מזל קייטי.
הצילצול של בית הספר נשמע ועוד קבוצה של תלמידים נכנסו לכיתה וחלק מהתלמידים שעמדו עד עכשיו התיישבו במקומותיהם.
לפתע נכנסה מורה בעלת שיער קצר שחור חלק, פנים רזות ועיניים בולטות בצבע כהה.
היא לא נראתה קשוחה מידי, אבל גם לא רכה מידי, היא בסדר.
"בוקר טוב יב4, תשבו בבקשה" היא פתחה בקול רישמי וחיפשה משהו בעיניה בין כל התלמידים עד שעיניה נפגשו בי והבנתי שהיא חיפשה אותי.
כל התלמידים ישבו במקומותיהם והמורה פתחה את פיה לדבר שנית,
"כולם תכירו, זאת קייטי סמית'. היא חדשה.
קייטי אני המורה של כיתת האם, קוראים לי אנה, כל דבר שאת צריכה את מוזמנת לפנות אליי, בסדר?" היא הציגה את עצמה והינהנתי באישור לשאלתה האחרונה ובסוף פנתה אל כולם,
"תקבלו אותה יפה, ויש מישהי שמתנדבת להראות לה איפה כל הכיתות של המתמטיקה וכל השיעורים שאתם לא לומדים כאן בכיתת אם?"
ידה של רייצ'ל עלתה מייד ולא יכולתי לעצור את חייוכי הקטן שעלה על פניי
"אוקיי, ריי תעזור לך כמו שאני מניחה שעשתה גם לפני כן... אז נתחיל בשיעור"
כל המבטים בכיתה הופנו אליי וחייכתי חיוך מעט נבוך מהסיטואציה.
היא התחילה בהודעות של כל השבוע וגם שבוע הבא וניסיתי כמה שיותר להתרכז בדבריה.
משהו על הטיול שהיה לפני שישה ימים ביום חמישי, ועל כך שמעוד כמה שבועות אנחנו נסיים ללמוד ונגיע לבית ספר רק כדי לעשות את הבגרויות ושתהיה אפשרות לבוא לכאן ללמוד לפני זה לכל בגרות שתהיה... ועוד כמה דברים שלא כל כך הבנתי...
אחרי ההודעות היא עברה ללמד היסטוריה. שגיליתי שאת הנושא הזה כבר למדתי בבית ספר הקודם אבל לא אמרתי מילה והעתקתי מהלוח למחברת שגבריאלה הביאה לי לפני יומיים מהכיתה הקודמת שלי.
וואו. זה מרגיש כאילו זה קרה לפני חודשים.
מי שיושב ליידי עדיין לא הגיע, וקיוויתי שלפחות כשיהיה פה אני לא אפריע לו יותר מידי והוא לא יציק לי למרות מה שרייצ'ל אמרה שיקרה... פשוט לא היה לי כח לריב עם אף אחד.
כשסיימנו להעתיק מהלוח המורה התחילה לדבר על אותו נושא בהרחבה אז לקחתי את הדפים שהמזכירה הביאה לי והוצאתי משם את המערכת שעות כדי לבדוק את השעות שיש לי היום.
שני שיעורי היסטוריה שעוד רבע שעה יסתיימו. אחר כך הפסקה של רבע שעה ואז שעתיים של מתמטיקה רצופים, עוד הפסקה של רבע שעה ואז שעה פזיקה אחר כך שעה של אוכל, שעה של ספרות ואז הבייתה...
ממש כיף פה, לומדים רק משעה תישע עד שלוש, נחמד.
המורה המשיכה ללמד עד שהצילצול נשמע וכל התלמידים מיהרו לקום לפני שהמורה תודיע על משהו נוסף.
נשארתי לשבת במקומי, לקחתי את מחברת הקישקושים שלי והתחלתי לשרבט זאב גדול ושחור (בגלל שהיה לי רק עיפרון...)
דפיקה חזקה של משהו על השולחן הקפיצה אותי והוציאה אותי ממחשבותיי.
מיהרתי לסגור את המחברת ולהרים את מבטי לנער גבוה ורזה עם עיניים אפורות כמו שלי ושיער חום בהיר שעמד מולי כשהשולחן למזלי מפריד ביני לבינו.
"אני יושב פה לידיעתך" הוא מילמל כשלקולו נכנס שטף של טון קר.
הופתעתי מכך מעט ואז חיברתי את מה שריי (רייצ'ל) אמרה לי בתחילת היום. אז זה בטח תום.
"אמ... כן אני יודעת" מילמלתי וניסיתי להיות קצת יותר נחמדה "אתה בטח תום, אני קי..." באתי להציג את עצמי אבל הוא קטע את דבריי,
"לא מעניין אותי מי את, תעופי לי מהמקום" הוא המשיך לומר בחדות גסה והופתעתי הפעם יותר. לא חשבתי שעד כדי כך, אבל למזלי לא באתי לכאן כדי להיות חברה של כולם אז לא היה לי כל כך אכפת מה הוא יחשוב עליי.
"מצטערת, מעכשיו זה גם המקום שלי, אם תרצה אני יכולה לעבור לצד השני של השולחן ואתה תהיה בצד הזה או..."
"פשוט תשתקי" הוא קטע אותי שוב בחוסר סבלנות בולט והרמתי את גבותיי באי הבנה קלה.
הוא התיישב בחבטה על הכיסא שלידי והתעסק בטלפון שלו.
נאנחתי בשקט כדי שלא ישמע וחמש דקות לפני הצילצול ריי חזרה אליי כשהיא מתעלמת בהפגנתיות מנוכחותו של תום.
"שיעור הבא זה מתמטיקה, כמה יחידות את כדי שאגיד לך איפה הכיתה שלך?" היא שאלה ועיינתי שוב בדף שהמזכירה הביאה לי
"ארבע ב'" עניתי והיא הינהנה ונראתה כאילו ניסתה להיזכר איפה הכיתה של הארבע יחידות כנראה.
"אהה! זה בכיתה יב2, זאת הכיתה ממול אז את כבר תראי את השלט שרשום עליה ישר, אם תסתבכי בכל זאת תבואי אליי" היא חייכה בנדיבות ולפני שהלכה הודתי לה.
לקחתי בערימה את המחברת קישקושים שלי, מחברת מתמטיקה מהבית ספר הקודם וקלמר עם מה שאני צריכה.
התלבטתי אם לומר משהו לתום לפני שאני הולכת כדי אולי להראות לו שאני נחמדה בסך הכל ולא יותר מידי מעצבנת, אבל בסוף החלטתי שאני לא צריכה להוכיח לאף אחד שאני נחמדה ושמי שרוצה לחשוב אחרת אז שיהנה לו.
הצלצול נשמע והלכתי לכיתה ממול שעליה רשום יב2 כמו שריי אמרה לפני כן.
מורה למתמטיקה שנראתה בסביבות גיל החמישים נכנסה והתחילה לקרוא שמות.
"דייויד אדאמס?"
"פה"
"סיימון דופ?"
"כאן"
"אנני גריי?"
"כאן"
"לינה גולד?"
"כאן"
"אדם קולינס?"
"פה"
המורה הייתה באמצע להקריא שמות וכשהעבירה את מבטה לכיתה לחפש את אחד התלמידים זיהתה אותי.
"ומי את?" שאלה וקיווצה את גבותיה בשאלה.
"קייטי, עברתי בית ספר והעבירו אותי להקבצה פה" הסברתי והמורה הינהנה בהבנה.
"איזה הקבצה היית בבית ספר הקודם?" היא שאלה וכל עינהם של התלמידים והמורה הופנו אליי,
"גם ארבע יחידות"
"בסדר, תבואי אליי עוד מעט ונראה איזה חומר כבר למדת ואני אתן לך את העבודות שצריך להגיש"
המורה המשיכה לקרוא שמות וכשסיימה נתנה עבודה לכולם וסימנה לי לבוא אליה.
התקדמתי ליד השולחן שלה והיא הביטה בי בחייוך רגוע.
המורה פתחה את ספר מתמטיקה והראתה לי את הנושאים שהם למדו ושהם עכשיו לומדים.
"למדת את זה?" היא שאלה והבטתי בסוג תרגילים שהראתה לי בספר.
"לא"
"בסדר, אז יש רק נושא אחד שלא למדת שלמדנו ואת הנושא שעכשיו אנחנו לומדים... יש לך את הספר שלנו?"
ניזכרתי שלילי אמרה לי אתמול בארוחת ערב שתיקח אותי לקנות ספרי לימודים והינהנתי באישור,
"היום אני קונה את הספרים, יהיה לי אותם מחר"
"מעולה, בגלל שחסר לך חומר אז אני יכולה להישאר מחר שעה בסוף הלימודים ללמד אותך את שני הנושאים שעדיין לא למדת, מתי את מסיימת ללמוד?"
"שלוש" הופתעתי מכך שהיא מוכנה להישאר שעה נוספת כדי ללמד אותי שיעור פרטי...
"יופי, אז נישאר מחר משלוש עד ארבע בספרייה של בית הספר. זה יספיק ללמוד את שני הנושאים ואולי אפילו נספיק לסיים לפני ארבע" היא הסבירה וחייכתי אליה בהוקרת תודה.
"תודה, מה לעשות בינתיים?" שאלתי. היא הוציאה מתיקה השחור ניילונית עם עבודות מלאות בתרגילים, ומתוך הניילונית הוציאה לי ארבע דפים שעל כל אחד רשום נושא אחר במתמטיקה.
"זה העבודות שצריך להגיש עד סוף החודש, אם ייקח לך יותר זמן אז תגידי לי ואני אאריך לך את זמן ההגשה, שניים מהנושאים זה נושאים שכבר למדת אז את יכולה להתחיל מזה עד שיהיה לך את הספר ותלמדי את הנושאים שעכשיו לומדים"
"אין בעיה, תודה רבה" הודתי לה שוב ולקחתי את הדפים מידיה.
"אין על מה, בהצלחה" היא אמרה בחייוך וחזרתי למקומי להתחיל עם העבודות שאני יודעת את החומר עליהן.
אחרי שעה וחצי רצופים של מתמטיקה הצילצול נשמע וכמעט כולם יצאו מהכיתה חוץ מאלה שזו גם כיתת האם שלהם.
ארגנתי את דבריי ורשמתי לעצמי בראשי לסיים היום בערב אחרי שאלך עם לילי לקנות ספרים את העבודה הראשונה שהייתי עדיין באמצע איתה.
לקחתי את כול הדברים שלי ויצאתי מהכיתה ורשמתי תזכורת בפלאפון המקשים שלי על השיעור פרטי מחר כדי שלא אשכח...
הנחתי את דבריי על השולחן וראיתי את תום עדיין יושב שם ומסמס למישהו הודעות.
התיישבתי ליידו והתחלתי לשרבט כמה דברים במחברת קישקושים שלי עד שקולה של רייצ'ל גרם לי לסגור את המחברת.
"היי, איך היה?" היא שאלה בחייוך וחייכתי אליה בחזרה,
"עד כמה שיכול להיות בסדר מתמטיקה" מילמלתי והיא ציחקקה למרות שזה לא היה כל כך מצחיק, אבל ריי נראת מסוג הבנות שצוחקות מכל דבר.
"יש עכשיו הפסקה של רבע שעה, בא לך לבוא איתי ועם עוד כמה חבר'ה להסתובב בחוץ? יש שמש עכשיו" היא הציעה אבל סירבתי בנימוס ואחרי שלא הצליחה לשכנע אותי וויתרה ואמרה באופטימיות שאבוא איתם בפעם הבאה.
כשהיא הלכה חייכתי מעט לעצמי וחזרתי לפתוח את המחברת הגדולה איפה שהייתי לפני שהגיעה.
הרגשתי מבט של מישהו בי ועד שהבנתי שלא רק הבחור השחור מביט בי, העפתי את מבטי לצדדים וראיתי את תום בוחן אותי בשאלה אילמת.
"למה לא הלכת איתם?" הוא שאל ונראה שזה מעט הפתיע אותו.
לענות לו על זה? אני בעצמי לא כל כך יודעת למה...
"סתם..." מילמלתי והחזרתי את מבטי אל המחברת מה שהיה דיי קשה בהתחשב בכך שתום עדיין הביט בי.
"את לא יודעת לענות תשובות מלאות ואת בארבע יחידות מתמטיקה" הוא מילמל בציניות שגרמה לי לגחך ולהחזיר את מבטי לעיניו האפורות שדומות לשלי במידה מפחידה.
"למה שכן אלך?" החזרתי שאלה אולי כדי למצוא תשובה בעצמי או בשביל שיעזוב את השאלה הראשונה.
"את לא רוצה חברים? אנשים שיסתובבו ליידך בהפסקות? ישאלו מה שלומך ויספרו לך את הדברים שאת תרכלי אחר כך עליהם עם אחרים?" הוא אמר והופתעתי מעט כשפתאום הנער שבקושי רצה לדבר איתי מתחיל עכשיו לשאול על הרצון שלי בחברה.
"מה גורם לך לחשוב שאני רוצה את זה?" החזרתי לו שוב שאלה.
"כולם רוצים את זה" הוא ענה בפשטות במהירות.
"אני לא כולם" מילמלתי וחזרתי למחברת שלי אבל תום לא סיים להביט בי כמו שחשבתי שיעשה.
"איך קוראים לך?"
הפעם הופתעתי הכי הרבה, "חשבתי שאתה לא רוצה לדעת את השם שלי..." מילמלתי אבל לא בציניות או בגיחוך. רק בהפתעה.
"אם את לא רוצה לענות את לא חייבת" הוא מילמל כשטון קצת עצבני נכנס לקולו והוא חזר לכתוב משהו בפלאפון שלו.
והינה החזרת את התום הקודם. יופי קייטי!
"קייטי סמית'. אם זה בכלל עדיין מעניין אותך" מילמלתי וחזרתי למחברת כששמתי לב לכך שמבטו חזר אליי כשהוא מופתע שוב מהתגובה שלי.

המשך יבוא...