השומר מהצללים

פרק 24- תישאר

תזכורת מהפרק הקודם:

לפתע פניו המשועשעות של לוגן התחלפו לרציניות ובילבול תקף אותי משינוי מצב הרוח המהיר.
"הכל ב..." באתי לשאול אבל לוגן קטע את דבריי,
"מישהו עוקב אחרינו."

עיניי נפערו בבהלה וליבי פעם בחוזקה כשהבטתי סביב בחיפוש אחר האיום.
זה היה נראה כאילו היינו לבד, אבל פתאום ראיתי שתי דמויות כמה מטרים מאחורינו הולכות לכיווננו.
אפשר היה אולי לחשוב בהתחלה שאלה סתם שני אנשים שהולכים ברחוב אבל כשעינהם הביטו הישר עליי ולא היה ספק שהם מחפשים אותי. בעיקר כשלפתע אחד מהם הוציא סכין מכיס מכנסיו וגרם לי לרעוד בלי הפסקה.
"הכל יהיה בסדר קאיה, רק תשארי מאחוריי."
מילותיו של לוגן הרגיעו אותי מעט וגופו הגדול והשרירי של לוגן הסתיר אותי משני הגברים המלחיצים שהתקדמו אלינו.
"אם אני אגיד לך לרוץ, לא משנה מה קורה, תרוצי הבייתה כמה שיותר מהר ותנסי למצוא מקום עם אנשים, אני מובן?"
לא הצלחתי להוציא יותר מהנהון קטן כשלפתע לוגן הוציא סכין גדולה מחגורתו.
נשימתי רעדה מפחד כשהאיש עם הסכין החל לרוץ אלינו ולוגן חסם אותו מלהתקרב אליי. הוא ולוגן נאבקו זה בזה כשלוגן מנסה להרחיק אותו כמה שיותר ממני.
הוא ניטרל את הבחור הראשון מנשקו ועילף אותו לפני שפנה לחסום את הבחור השני מלהגיע אליי.
מה ששנינו לא ידענו קודם, שכנראה הם לא רק שני אנשים. ולפתע מישהו נוסף רץ לקראתי ובעוד לוגן עסוק להאבק בבחור השני הוא שם לב שיש מישהו נוסף וצעק לי לרוץ כשהבין שהוא לא יכול להגן עליי משניהם יחד.
בהתחלה ההלם שיתק אותי כשראיתי את הגבר הזר רץ אלי במהירות והרגשתי את רגליי נטועות במקומן אבל קולו של לוגן העיר אותי, "קאיה רוצי! עכשיו!"
הסתובבתי להמשך הרחוב ומיהרתי לברוח מהגבר שרץ אחריי.
האדרנלין שזרם בעורקיי התגבר יותר ויותר ככל שהרגשתי את הגבר מתחיל להשיג אותי וקיוויתי בכל ליבי שלוגן יספיק להגיע בזמן.
רצתי דקות ארוכות והרגשתי את גופי לאט לאט מתעייף למרות ששמעתי מאחוריי את קול צעדיו של מי שרדף אחריי רץ אליי.
אני לא מסוגלת... מילמלתי לעצמי וניסיתי להגביר את מהירות ריצתי אך הגבר הזה היה מהיר ולפתע אחז בפרק כף ידי.
צרחה נפלטה מפי ברגע שחשתי את מגעו על עורי והוא הטיח את גופי כנגד הקיר הקשה, רגליי קרסו לרצפה כשזרמים של כאב עוברים בכל איבריי שהתגנשו בקיר.
ניסיתי לקום ולברוח אבל ברגע שקמתי ידיו אחזו בי שוב והטיחו אותי בפעם השניה בקיר כשאני נאנקת מהכאב.
"לוגן!!" צרחתי בכל כוחי ומיד הגבר מיהר לסתום את פי בידו האחת, ובידו השניה אחז בגופי כשהצמיד אותו לקיר.
ניסיתי להאבק בו ולהשתחרר מאחיזתו, אבל הוא היה חזק ממני בהרבה ולפתע ראיתי גבר נוסף מתקדם אלינו.
התקווה שהוא אולי הולך לעזור לי נמוגה כשראיתי את הסכין החד שלו יוצא מחגורתו והתחלפה בפחד טהור כשהבנתי שהסכין מיועד אליי.
"קדימה קייסי תגמור עם זה כבר, היא חזקה הילדה הזאת ועוד מעט השומר הזה שלה יבוא." קרא הגבר שהחזיק אותי וקלטתי שזאת פעם ראשונה שאני שומעת אחד מהם מדבר.
המשכתי להאבק בו אפילו יותר חזק כשהבטתי בסכין באימה ושמעתי את הבחור בשם קייסי מגחך.
"תירגע, השומר שלה מתעקב עם גייל, הוא לא יפריע לנו בזמן הקרוב."
דמעה בודדה זלגה על לחיי לעבר כף ידו הגסה של הגבר שסתם את פי ולא הפסקתי לנסות להשתחרר מאחיזתו.
קייסי נעמד מולי וברגע שהרים את היד האוחזת בסכין לכיווני גופו עף והוטח בקיר הנגדי.
הגבר שאחז בי שיחרר את גופי מאחיזתו ומיהר אל לוגן כששניהם נלחמים אחד בשני בכל הכח שיש להם.
לא ידעתי מה לוגן רוצה שאעשה עכשיו, לא ידעתי אם יש עוד אנשים כאלה באיזור שרוצים במותי, אבל פשוט רצתי משם ככל שגופי אפשר לי.
רצתי כמו שלא רצתי בחיים בין הסמטאות כשכבר מזמן איבדתי את הדרך, אבל זה לא שינה לי והרגשתי איך אני מרגישה שאני חייבת להיות בתנועה מתמדת.
לפתע התנגשתי במישהו ולפני שהספקתי לברוח ממנו הוא אחז בכתפיי במהירות וקיבע אותי מולו.
"תעזוב אותי!" צעקתי וניסיתי להשתחרר ממנו.
"זה בסדר קאיה, זה אני." קולו של לוגן הרגיע אותי וכשהרמתי את עיניי לפניו זיהיתי שזה באמת הוא.
גופי הרועד נרגע והרשתי לעצמי להיצמד אליו כשהוא מלמל אליי מילות הרגעה תוך כדי שהוא מחבק אותי צמוד אליו.
"זה בסדר. הם ברחו. הכל יהיה בסדר. עוד רגע חוזרים הבייתה." אלה היו בערך המילים ששמעתי והצלחתי לנשום לרווחה כשהבנתי שהסכנה חלפה.

שכבתי במיטה שלי כשלוגן שוכב לידי ומחבק אותי.
למזלי אף אחד לא היה ער בבית ולא ראה אותי כשנכנסתי נסערת ממה שקרה הלילה.
"למה הם עושים את זה?" קולי עדיין היה רועד וחלש, והרגשתי את ידיו של לוגן מתהדקות סביב גבי.
"הם בלוורטים, הם במלחמה נגד העם שלנו במשך שנים. הם יודעים שאת הבת של מלך ג'נורה וברגע שיהרגו אותך זה יערער את הממלכה שלנו ואולי יפעל לטובתם."
הפנים של הבלוורטים עלו בראשי והתקשתי משום מה עדיין להאמין שמישהו יהרוג מישהי שלא עשתה לו דבר רק בגלל שהיא הבת של האויב שלו, אבל אולי אני פשוט תמימה מידי.
"תישאר איתי שוב הלילה?" ביקשתי והרמתי את מבטי לעיניו השחורות שאמרו לי את מה שביקשתי לדעת.
שהוא משתוקק שאבקש ממנו להישאר.
אני לא יודעת למה הרגשתי ככה כלפיו, אני גם לא כל כך בטוחה מה אני בכלל מרגישה. אבל מה שאני יודעת בוודאות זה שלוגן מרגיש ככה גם כלפי.
"תמיד."

המשך יבוא...