השומר מהצללים

פרק 36- המקום הבטוח

כאב הראש היה נורא. הרגשתי כאילו פטישים דופקים בראשי ואת פי וגרוני יבשים כמו המדבר.
הבעיה הגדולה הייתה שארתוס השאיר את הבקבוק מים מולי, ואני בטוחה שזאת הייתה הכוונה. לגרום לי להשתוקק למים עד שלא יהיה לי אכפת מה אני אומרת.
עברו כמה שעות מאז שארתוס היה כאן לאחרונה, ובהן בריגן רוב הזמן לא היה בחדר כך שנשארתי לרוב לבד.
רעבה לא הייתי, אבל הרצון לשתות היה גדול והיו הרבה רגעים בהם התלבטתי אם לתת לארתוס לנצח, אבל בסוף לא יכלתי לוותר בכזאת קלות.
בריגן נכנס לחדר ומיהר לכיווני, לפתע הוא עמד קרוב אליי וניסיתי להרתע אחורנית עד כמה שיכלתי, ''בריגן מה...?" שאלתי בבהלה והוא סימן לי במהירות לשתוק ומלמל שאין לנו הרבה זמן.
הוא לקח את בקבוק המים, פתח אותו ומיהר לתת לי לשתות.
הקלה פשטה בגופי ושתיתי במהירות את המים לפני שירחיק את הבקבוק מפי הצמא, ואחרי שכאב הראש נעלם התפנה מקום לבילבול.
למה הוא לעזאזל עוזר לי? אין סיכוי שזאת פקודה של ארתוס, למה שיפר פקודה מפורשת בשבילי?
הוא מיהר לסגור את הבקבוק ולמלא אותו מחדש כדי שלא ישימו לב ששתיתי ממנו ואחרי שהניח את הבקבוק איפה שהיה קודם סימן לי להיות בשקט כשבדיוק ארתוס נכנס.
''היא לא שתתה ולא אכלה, נכון?" ארתוס שאל את בריגן שכמובן שיקר והנהן לאישור.
למה הוא עושה את זה?
''היא רוצה לדבר?" הוא המשיך לשאול אותו בהתעלמות בולטת ממני.
''לא. כשהיא תרצה אני אעדכן אותך אדוני.''
אחרי ששאל אותו עוד כמה שאלות ארתוס יצא שוב מהחדר ובריגן נאנח בהקלה.
''למה עזרת לי?" השאלה הזאת הייתה בלתי נמנעת, ובריגן הבין את הבילבול שלי וחזר להתיישב מולי.
''זה לא משנה עכשיו, אני צריך לדעת אם את באמת יודעת את מה שארתוס צריך לדעת?''
הבטתי בו מבולבלת יותר אבל החלטתי בסוף לענות לו, זה בכל מקרה משהו שלא יכול להואיל לארתוס במקרה והוא מנסה לגרום לי לסמוך על בריגן, ''חלק מהשאלות.''
''אוקיי, אני צריך שתבטיחי לי שלא תעני לו עליהן, או לפחות אל תעני עליהן נכון.''
עיניי נפערו מעט בהפתעה כשההבנה חדרה אליי סוף סוף, ''אתה לא באמת חייל של ארתוס.''
בריגן אישר את דבריי בהנהון, ''אני מרגל. לא ידענו שמתוכננת חטיפה שלך לכן לא יכלתי למנוע זאת מלכתחילה, אני חייב שתבטיחי לי קאיה שלא תעני לו על השאלות. בעיקר לא על כמה אנשי מלוכה נשארו, אחרת כשידע הוא ידאג להרוג אחד אחד מהם עד שלא ישאר מישהו ממעמד המלוכה.''
''ומה יקרה אם אף אחד לא ישאר?"
''השליטה בממלכה עוברת לידי הממלכה הקרובה אליה ביותר.''
הנהנתי בהבנה כשכל חלקי הפאזל התחברו במוחי, ''בלוורט.''
''בדיוק,'' בריגן אישר והביט בשעונו, ''אני אנסה להוציא אותך מפה אבל ייקח לי זמן עד שאצליח לפנות לנו את השטח, אסור שידעו שדיברתי איתך עכשיו, מובן?"
''מובן. תודה בריגן.''
הוא חייך אליי, ''את לא צריכה להודות לי הוד מעלתך, הלוואי ויכלתי לעשות יותר ולהוציא אותך מכאן מהר יותר.''
רגע? הוא קרא לי הוד מעלתך? אני כנראה אצטרך בקרוב להתרגל לזה...
בריגן קם מהכיסא ובא לצאת בשביל לנסות לפנות את השטח אבל עצרתי אותו לפני שהספיק לצאת מהדלת, ''רגע בריגן, אתה יודע אולי אם לוגן בסדר?" שאלתי כשאני מודעת לדאגה שמשתקפת בעיניי.
''אל תדאגי, הוא בטח מחפש אותך עכשיו, הוא לא יודע שאני פה איתך אבל אנסה להעביר לו מסר שאת כאן תחת השגחתי.''