השומר מהצללים

פרק 31- חלק מהמשחק

ברגע שפקחתי את עיניי וראיתי את פניו של לוגן מולי נזכרתי בכל אירועי אמש.
מצד אחד ההקלטה של אדם, תחושת הבגידה הכואבת ואכזבה. מצד שני המילים של לוגן, שלוש מילים בודדות שאומרות לי הכל. 'אני אוהב אותך.'
''בוקר טוב.'' הוא לחש ברגע שראה את עיניי פקוחות והסיט את שיערי שנפל על מצחי הצידה כדי להביט בפניי.
''בוקר טוב.'' חייכתי אליו חזרה.
''כריס יצא לסיור, כדי שנתארגן ונלך.''
הנהנתי באישור ושנינו קמנו מהמיטה הנוחה והלכתי לכיוון המקלחת לשטוף לפחות פנים.
''מה התוכנית שלך?'' לוגן שאל כשיצאתי מהמקלחת ולאחר מכן שנינו יצאנו מביתו של כריס והתחלנו לטייל.
''אמרתי אתמול ללילי שאגיע היום, אי אפשר לברוח לנצח. ואני מעדיפה לגמור את הטקס הזה כמה שיותר מהר.''
''אז הולכים אל בית משפחת ג'ונסון?"
''כן.''
''מה את הולכת להגיד לאדם?"
נאנחתי מעט בייאוש, ''אני באמת לא יודעת.''
הפלאפון שלי צלצל כבר בפעם החמישית, אבל לא היה לי כח לענות. שלחתי ללילי הודעה שאני אבוא היום, ולפי המצב שיהיה אני אדע אם אני מסוגלת להישאר שם או שאני הולכת להתקשר לנח שיבוא לקחת אותי.
שתיקה עברה בהליכה עד שקטעתי אותה, ''חורף או קיץ?"
הוא הביט בי בבילבול ורק אחרי כמה שניות מעטות הבין את מה ששאלתי, חייוך עלה על שפתיו, ''חורף. את?"
''קיץ. מלוח או מתוק?"
לוגן צחק, ''את לא זוכרת שאני לא אוכל?"
''בכלל בכלל לא?"
הוא הניד את ראשו לאישור דבריי.
''מה יקרה אם תנסה לאכול משהו?"
''כלום. פשוט אני לא צריך את זה. הגוף שלי מובנה להיות שורד ולוחם, בגלל זה אני לא צריך לישון לאכול או לשתות. הגוף שלי אף פעם לא עייף או רעב.''
''ככה זה כולם בממלכה שבאת ממנה?"
''לא. רק השומרים והשומרי מלוכה.''
הגענו מול דלת הבית ונשמתי עמוק לפני שפתחתי אותה.
''קייטי!" לילי קראה בהקלה כשראתה אותי נכנסת ומיהרה לחבק אותי. ''תודה לאל! כמעט התקשרנו למשטרה. איפה היית? איפה ישנת? אכלת?..."
''לילי אני בסדר,'' קטעתי את רצף שאלותיה וחייכתי אליה להראות לה שאני בסדר, ''הייתי בסך הכל צריכה קצת שקט. אני בסדר עכשיו.''
הבטתי מאחוריה וראיתי את אדם עומד מולי, הוא שתק ולא הראה שום הבעה בפניו שיכלתי לזהות איך הוא מרגיש עם זה שחזרתי.
אתמול אחרי הסרטון אמרתי לו שהוא ניצח, והתכוונתי לזה שהוא לא יראה אותי יותר בביתו כמו שרצה. אבל אחר כך הבנתי שאני מסוגלת לנסות להמשיך להישאר פה. למרות כל מה שקרה.
לילי שמה לב שאני מביטה על אדם שעמד מאחורי כתפה וצעדה הצידה, ''אני הולכת להודיע לאלכס שהגעת מתוקה, נדבר איתך עוד מעט.'' היא מלמלה תירוץ כדי שנשאר לבד לדבר, כנראה חשבה שנפתור את מה שקרה ועלתה לקומה למעלה. משאירה אותי ואת אדם לבד.
שנינו עמדנו שותקים זה מול זה. וברגע שצעדתי צעד לכיוון המדרגות הוא אחז בידי בבקשה שאשאר, ''קייטי אני באמת מצטער, אני רוצה להסבי...''
''לא עכשיו אדם. בבקשה.'' ביקשתי בלחש כשהבנתי שאני לא מסוגלת עכשיו לשמוע למה הוא עשה את זה, לא עכשיו.
הוא הנהן בהבנה והתרחק, ''אני אדבר איתך אחר כך.''
עליתי לקומה למעלה ואחרי שיחה לא קצרה עם לילי ואלכס על כל מה שקרה הגעתי לחדרי והרגשתי שאני סוף סוף יכולה לנשום לרווחה.