פרק 16- שיחה קצרה ולעניין

3.1K 205 8
                                    

תזכורת מהפרק הקודם:

'המשכנו ללכת לכיוון בית משפחת ג'ונסון וכשהגענו ראיתי את אלכס ולילי יושבים בספה בסלון.
הם נראו כאילו המתינו לי והבנתי שכנראה שמו לב שהייתי בחוץ הרבה יותר משעה.
"היי" מילמלתי אליהם בחייוך והתכוונתי לעלות למעלה אבל קולם עצר אותי.
"קייטי אנחנו יכולים לדבר איתך לכמה דקות?" אלכס ביקש וגרם לי להיעצר לפני שעליתי את המדרגה הראשונה.
אוקיי. שום דבר טוב לא מתחיל במילים האלה...'

"בטח" הסתובבתי אליהם וישבתי בספה מולם, "על מה אתם רוצים לדבר?"
הם הביטו אחד בשניה ואז לילי פנתה אליי ראשונה, "קייטי, יש מישהו שהתקשר אליי לפני כמה דקות. הוא טוען שהוא מכיר אותך ורוצה לדבר איתך"
מישהו שמכיר אותי? מי זה? על מה הוא רוצה לדבר איתי? 
"מי זה?"
לילי משכה בכתפייה, "הוא אמר שהוא קרוב משפחה, הוא עכשיו בדרך לכאן"
הקרוב משפחה היחיד שאני מכירה הוא נח, אח של אבא שלי שהיינו בדרך למסיבת אירוסים שלו לפני שהכל קרה.
אבל למה שירצה לדבר איתי? אני והוא לא היינו ביחסים טובים לפני מה שקרה, ומאז התאונה בכלל לא דיברנו...
"מתי הוא התקשר?" שאלתי עדיין מבולבלת.
"כמה דקות אחרי שהלכת, ניסינו להתקשר אלייך אבל השארת את הפלאפון שלך פה"
"את יודעת מי זה?" אלכס שאל והינהנתי בראשי.
"כן, יש לי רק קרוב משפחה אחד שאני מכירה. אלא אם כן מישהו שאני לא מכירה איכשהו יודע עליי" הסברתי בפשטות.
דפיקה נשמעה בדלת והבנתי שהוא כנראה בחוץ. למה שיבוא עד לכאן כדי לדבר איתי? אם הוא דיבר עם לילי ואלכס אז מן הסתם גם יכל לדבר איתי בפלאפון במקום לבוא עד לכאן.
"אני אפתח" אלכס אמר אחרי שראה שאני לא רוצה לפתוח לו את הדלת ראשונה, הוא קם מהספה ופתח את הדלת.
כמו שחשבתי, נח סמית'.
הבטתי בו עומד מחוץ לדלת, הזיפים שלו התארכו מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו, גופו נעשה צנום יותר ועיניו החומות נראו... שחוקות...
אלכס הושיט את ידו בחביבות, "נעים מאוד, אלכס" 
נח לחץ את ידו ונראה שעדיין לא הבחין בי, "נח סמית', היא פה?"
"כן, לפני כמה דקות היא הגיעה, בוא תיכנס"
ברגע שנח נכנס אל פתח הבית הוא הבחין בי, ונראה שגם בעיניו השתניתי כמו שהוא השתנה בעיניי.
הוא נעמד לכמה שניות מולי ובחן אותי כמו שאני בחנתי אותו כשנכנס.
"השתנית" הוא מילמל אליי וגיחכתי.
"שלום גם לך נח"
הוא הוציא חייוך קטן שידעתי שהוא מזוייף, "שלום קייטי. לא ראיתי אותך הרבה זמן"
"בוא תישב" אלכס סימן בידו אל הספה שמולי, "אני אביא לנו משהו לשתות"
לילי יצאה החוצה כדי לדבר עם מישהו מהעבודה שלה בטלפון, אלכס הלך למטבח להביא משהו לשתות, ואני ונח נשארנו בסלון יושבים אחד מול השניה.
"איך את מרגישה?" הוא שאל בנימוס והתחשק לי שיפסיק אם המשחק המקדים הזה ויגיש ישר לעניין.
"נח למה אתה פה?" שאלתי ישירות. זה לא היה סוד שהיחסים ביננו היו לא הכי נחמדים, אז אין סיבה שהוא יאלץ לשחק אותה.
הוא הינהן, "צודקת. ניגש ישר ולעניין"
אלכס הגיע עם קנקן מים וכמה כוסות והניח אותם על השולחן, "אתם רוצים שאשאיר אתכם לדבר בפרטיות?"
נח הניד את ראשו, "לא, כדאי שגם אתה תדע את זה"
אלכס ישב מולנו והמתנו שנח יתחיל לדבר אבל הוא רק הוציא דף והעביר לי.
"מה זה?" שאלתי כשבחנתי את הדף עם כתב ידו של אבי.
"אני וסטיב החלטנו לפני כשנה שכל אחד ירשום אחד לשני מכתב למקרה שמשהו יקרה ולא נהיה כאן יותר. תסתכלי בפסקה אחת לפני האחרונה"
עברתי ישירות לפסקה הזאת כשזיהיתי את שמי.

'אני רוצה שתדאג לקייטי, אני בטוח שאישתי לוראה תדאג לה. אבל אם יקרה משהו חלילה שיגרום לשנינו להשאיר אותה פה לבד, אני רוצה שיהיה לה תמיד איפה ללכת.
בבקשה אחי, אם לי וללוראה קרה משהו ואנחנו לא יכולים לדאוג לה לפני שהיא בת שמונה עשרה, תתן לה מקום לישון אצלך אם צריך, שיהיה לה תמיד מקום לאכול בו ולישון, ותסיים לימודים...'

הרגשתי גוש עומד בגרוני כשדמיינתי אותו אומר זאת, הקשר שלי ושל אבא שלי אולי התחיל רק כשהייתי בת שתים עשרה, אבל היינו חברים טובים מאוד ותמיד קראתי לו אבא. ואם מישהו היה שואל אותו לגביי הוא היה אומר ישר שאני הבת שלו.
החזרתי לנח את הדף, "למה אתה מראה לי את זה?"
"אני באמת צריך להסביר לך?" הוא הרים את גבותיו בשאלה.
"כן, כמו שאתה רואה," פרשתי את ידיי לצדדים, "יש לי מקום לישון, מקום שדואגים לי לאוכל ללימודים... זה מה שאבי רצה לא?"
הוא נאנח, "סטיב רצה שתדעי שהדלת שלי תמיד פתוחה בשבילך, והוא רצה שאני אדאג שאת מוגנת ובסדר"
"טוב. אז אני בסדר נח, אין לך מה לדאוג" מילמלתי ועדיין לא הבנתי למה הוא לא רצה להגיד את זה בטלפון אלא בא עד לכאן, "מה עם האירוסים שלך?" שאלתי כשנזכרתי שביום התאונה היינו בדרך למסיבת האירוסים שלו.
"התבטלו, חשבת שאני אעשה מסיבת אירוסים ביום שאחי נהרג?"
"לא, חשבתי אולי נדחו. אני מצטערת לשמוע שביטלת" הסברתי את דבריי וניסיתי לא להשמע מתגוננת.
במשך כל השיחה הקצרה והלא נעימה הזאת אלכס ישב בשקט והקשיב לנו מבלי להתערב, עד שנח פנה אליו, "המכתב הזה מיועד גם אליך ואל אישתך, שאם במקרה לפני גיל שמונה עשרה קייטי לא תמשיך לגור אצלכם מכל סיבה שהיא, אז תעדכנו אותי"
אלכס הינהן, "כמובן, אבל אני לא חושב שתהיה סיבה כלשהי שבגללה היא תעזוב"
נח חזר להביט בי, "אני אחזור מידי פעם לבקר, תתקשרי אליי אם את צריכה משהו"
"אתה לא חייב" אמרתי ביובש כששמעתי מקולו טון שזועק לי שהוא עושה את זה רק כי אח שלו ביקש, "אתה יכול פשוט להתקשר, אין טעם שתיסע ככה שוב"
נח גיחך לעצמו, "בואי נהיה כנים לרגע קייטי, אם היית נמצאת בבית שלא היה נותן לך לאכול והיית ישנה במטבח, כשהייתי מתקשר אלייך היום לשאול אותך אם את רוצה לבוא אליי מה היית עונה?"
הוא צדק. עכשיו הבנתי למה הוא בא עד לכאן, הוא רצה לראות בעצמו שהכל בסדר. כי נראלי אם זאת באמת הייתה המציאות הייתי מעדיפה להישאר כאן מאשר להיות ה'נטל' שלו בעקבות התחייבות שלו לאבא שלי.
הינהנתי אליו וסימנתי לו שהוא צודק.
"טוב, עכשיו כשאני רואה שאת בסדר פה אני אלך, יש לך את המספר פלאפון שלי, נכון?"
"כן"
נח קם ממקומו ואחרי שהודה לאלכס על האירוח וזה שהם עוזרים לי יצא מהבית.
ברגע ששמעתי את הדלת נסגרת מאחוריו נשמתי לרווחה.
זאת הייתה שיחה מיותרת לחלוטין.
"את ודוד שלך לא נראים ביחסים טובים במיוחד" אלכס מילמל כשהביט בתגובה שלי לנח.
"הוא לא דוד לי" ביטלתי את דבריו, "הוא אח של מי שהתחתן עם אמא שלי. זה שהחשבתי אותו אבא זה לא אומר שאני מחשיבה את אח שלו דוד שלי"
אלכס הינהן בהבנה, "אתם ככה מאז שהגעת לפה או עוד לפני זה?"
"הרבה לפני זה. הוא אף פעם לא חיבב אותי וזה היה הדדי. היו לנו כמה וויכוחים שהשאירו אותנו קצת טעונים אחד על השניה" הסברתי כשנזכרתי בפעם האחרונה שראיתי אותו.
"איך היה?" לילי חזרה מהשיחה שעשתה בחוץ ונראתה מעט מופתעת, "מה הוא כבר הלך?"
"כן, הייתה שיחה קצרה ולעניין" אלכס ענה, "הוא רצה שקייטי ואנחנו נדע שהיא תמיד יכולה לעבור אליו"
לילי לפתע הביטה בי בחשש, "את רוצה?"
חייכתי אליה, "לא. אני נשארת כאן"

המשך יבוא...

אז ברוב קולות הוחלט שיהיה פרק\שני פרקים בשבוע (לרוב שני פרקים בשבוע), והחלטתי שאני אעלה פרקים בימי שני וחמישי.:)
אז נתראה ביום חמישי!

קאסיה!❤

השומר מהצלליםWhere stories live. Discover now