ידיי נעו בלי הפסקה מעל הקנבס. ההרגשה שוב לצייר עם מכחול על בד קנבס מילאה אותי בהרגשה ישנה חמימה, ושמחתי שנסעתי היום אחרי הלימודים לקנות כמה כאלה שיספיקו לי למשך כמה חודשים.
אחרי כשעה של ציור ללא הפסקה הנחתי את הקנבס בצד ופניתי אל התיק להוציא את העבודות במתמטיקה ופיזיקה...
אהבתי לעשות אותם, לא בגלל שזה עיניין אותי, בגלל שזה עזר לי להסיח את דעתי. בעיקר מהשיחה היום עם אמט הפסיכולוג.
"ארוחת ערב!" שמעתי את לילי צועקת מלמטה בדיוק כשסיימתי את התרגיל.
הבטתי בשעון של אבי ללא צורך כי השעה הייתה שמונה בערב. כמובן.
ירדתי ללמטה והתיישבתי ליד אלכס מול אדם ולוקאס. לילי הייתה במטבח וכיבתה את האש שחיממה את המרק, כולם פה חוץ מזואי.
"איפה זואי?" לוקאס שאל את השאלה שגם אני תהיתי לגבייה.
"אצל חברה, היא ישנה אצלה הערב" לילי הסבירה והגישה את המרק לשולחן.
כולם מזגו לעצמם קערה ואכלו בדממה חוץ מלוקאס ואלכס שדיברו בינהם.
הבטתי במרק האדום שמולי והעברתי את השיחה שלי עם אמט בראשי.
'תוכלי לספר לי על התאונה?'
'אני לא רוצה לדבר על זה'
'זה לא יעשה לך טוב לא לדבר על זה קייט. אני מניח שטראומה כזאת אוכלת אותך יום יום...'
"קייט" קולה של לילי קטע את מחשבותיי ומיהרתי להדוף את המחשבות מראשי ולהביט בה.
"כן?"
"שאלתי איך היה היום שלך?"
"בסדר" עניתי בהינהון קצר והחזרתי את מבטי למרק כשהיא שאלה את אדם אותה שאלה.
ניזכרתי במה שקרה בבוקר במטבח עם אדם, ואמרתי לעצמי שאני אצטרך לנסות כמה שיותר להתרחק ממנו.
הכנתי את עצמי לקראת סוף השבוע, יום שישי שבת וראשון חופשיים שפעם כל כך אהבתי להיות בשקט שלי, ועכשיו אני מניחה שאעשה את העבודות הנוספות שהמורה למתמטיקה נתן לי היום אחרי השיעור הפרטי שהיה לי איתו בסוף הלימודים כדי לא להתחרפן מהשקט ולתת למחשבות להיכנס.
תוך כדי ששטפתי כלים שלילי הביאה לי חשבתי מה אני אעשה אחרי העבודות, מה יקרה אז? כמה הציור יוכל להסיח את דעתי?
נאנחתי. זה הולך להיות סוף שבוע ארוך.
כשסיימתי לשטוף כלים עליתי למעלה לחדרי ופניתי לשידה להמשיך את העבודות מתמטיקה שעבדתי עליהן.
אחר כך למדתי לבגרות שתהיה עוד כמה ימים בהיטוריה, ולמרות שהיכרתי את החומר המשכתי לקרוא אותו וללמוד אותו שוב יותר טוב.
אחרי כמה שעות שהעייפות גברה עליי הכרחתי את עצמי להחליף בגדים בשירותים ולא לישון שוב עם הבגדים מהיום, וברגע שראשי נגע בכרית נרדמתי מייד.
הפעם, לעומת הפעמים הקודמות, ידעתי שאני חולמת, ולהפתעתי גם לא חלמתי על התאונה.
ראיתי את אדם מולי, לידו לילי ואלכס. אדם אומר להם לבחור ביננו.
אני רוצה לצעוק להם שלא יקשיבו לו אבל אני שותקת, בידיעה שהחלטתם תשפיע על חיי לא פחות מאשר על חייהם.
לפתע הם נעמדים באמצע, ביני לבין אדם.
הם נראים מתלבטים, ועצם ההתלבטות שלהם גורמת לי לצביטה קטנה.
הם מביטים בי אבל אז פונים אל אדם, ואומרים לי ללכת, כי בכל מקרה הייתי הולכת בגיל שמונה עשרה אז מה זה משנה?.
הדלת לפתע נמצאת מולי ואני לא רוצה ללכת, אבל אני מרגישה שדוחפים אותי למרות שאף אחד לא באמת נמצא לידי, ואז אני לפתע נופלת.
YOU ARE READING
השומר מהצללים
Romance-הושלם(: 'עיניי היו מרותקות אל עיניו, ואחר כך לשפתיו, "אני רוצה לנשק אותך קאיה." "מה מונע ממך?" קולי יצא מתנשף והרגשתי כאילו הלב שלי מפסיק לפעום כשראיתי את המבט שלו עליי. כאילו הוא רואה את הדבר הכי יפה ונדיר בעולם. "את. אני מפחד שאני לא אהיה מסוגל ל...
