השומר מהצללים

פרק 22- טעות גדולה

'הבטתי סביבי וכל מה שראיתי היה חושך.
לא ראיתי שום דבר מלבד חשכה שעטפה אותי, אבל עמוק בתוכי ידעתי איפה אני נמצאת.
אני בבית שלי. הבית בו גדלתי רוב חיי, כך שלמרות החשכה יכולתי לצעוד בביתי עד שרגלי מעדה על משהו שנח על הרצפה ונפלתי על מה שזיהיתי כגוף של אדם.
העברתי את ידי לעבר פניו של האדם ששכב ברצפה וניסיתי לזהות מי הוא דרך מישוש תווי פניו אך לא הצלחתי.
לפתע נדלק האור וזיהיתי את גופה של אימי כשעינייה מביטות בי וכל פניה מלאות בדם יבש.'

קמתי בבת אחת מהמיטה מתנשפת בבהלה ומיהרתי להדליק את האור כשפניה של אימי מהחלום הופיע מול עיניי.
"את בסדר? עוד סיוט?" לוגן התקדם מהכיסא שישב עליו אל מיטתי והתיישב עליה לידי כשאני מהנהנת לו לכן.
"חשבתי שהכדורי שינה מונעים מסיוטים לבוא."
הבטתי בשעון של אבי שעל ידי, "הם כן, אבל לזמן מוגבל."
השעון המעורר שלי צילצל ופניתי אל השידה לכבות אותו.
לפחות לא קמתי באיזה ארבע בלילה...
לקחתי מהארון שלי בגדים להיום, מסרק, ומברשת ומשחת שיניים, ויצאתי לעבר השירותים כשלוגן מחכה לי מחוץ לדלת.
אפשר לומר שמאז שלוגן התחיל לדבר איתי אנחנו חברים ממש טובים. הוא עושה באמת הכל בשביל שאני ארגיש איתו בנח למרות שאין לי דקת פרטיות חוץ מהשירותים. ואי אפשר לומר שגם הייתה לי התנגדות שיהיה צמוד אליי כל היום, זה גרם לי להרגיש פחות בודדה ושמישהו באמת מכיר אותי וחבר שלי.
"בוקר טוב" שמעתי כשיצאתי מהשירותים את קולה של לילי בחדרו של לוק ואת לוק נאנח בעייפות.
"אוף לא עכשיו אמא" הוא התחנן וגרם לי להיעצר במקומי לפני שירדתי את המדרגות כשזיכרון תוקף אותי.

' "קייטי, קייטי קומי!" קולה של אימי נשמע מחוץ לחדרי ונאנחתי בעייפות.
"אוף לא עכשיו אמא" התחננתי והטחתי את ראשי בכרית כשהפתחה את דלת חדרי ונכנסה במהירות.
"קייטי! אנחנו נאחר את האוטובוס! דוד נח מחכה לנו!" היא דיברה במהירות וקמתי מהמיטה בחוסר רצון.
"מה זה משנה? גם ככה הוא לא סובל אותי ואני לא אותו... אולי אני לא אבוא?" ביקשתי אבל מבטה של אימי גרם לי ללכת לכיוון המקלחת מבלי להגיד מילה נוספת. '

"קאיה?" קולו של לוגן העיר אותי מהזיכרון של היום בו קרתה התאונה, ושמעתי את קול צעדיה של לילי יוצאים מהחדר של לוק. מיהרתי להתנער מהזיכרונות וחייכתי אליה.
"בוקר טוב קייטי, כבר התארגנת?"
הינהנתי לאישור, "כן, אני יורדת לאכול"
לילי חייכה אליי בחזרה ופנתה לחדר של זואי להעיר גם אותה.
"מה ראית?" לוגן שאל כשירדתי לקומת הסלון ופניתי למטבח להכין קפה.
"הבוקר של היום בו קרתה התאונה," מילמלתי תוך כדי שהוצאתי את החלב מהמקרר, "לוק אמר את אותן מילים שאני אמרתי, ופשוט נזכרתי בזה." הסברתי והוא הינהן בהבנה.
אלכס נכנס למטבח וחייך אליי בחביבות, "בוקר טוב קייטי."
"בוקר טוב. להכין לך קפה?" 
"כן, תודה. איך ישנת?" אלכס התיישב בשולחן בסלון כשאני מכינה לו כוס קפה ללא סוכר כמו שהוא אוהב.
"ישנתי טוב," שיקרתי, "מה איתך?"
"בסדר, אבל נחמד לקום בסוף בבוקר, לא ככה?" שאל וצחקתי מהמשפט שקרוב לוודאי רוב האנשים בעולם לא היו מסכימים עליו.
"בהחלט" הסכמתי בחייוך והגשתי לו את כוס הקפה כשהוא ממלמל לי שוב תודה.
התיישבתי מולו ושתיתי גם אני את כוס הקפה שלי כששמענו קול צעדים יורד במדרגות.
"בוקר טוב." אלכס אמר לאדם שירד למטה עם מכנס פיג'מה וללא חולצה.
"בוקר." הוא מילמל בעייפות ופנה למטבח להכין לעצמו כוס קפה.
"לא חשבת אולי החולצה תיעלב?" אלכס שאל ברמיזה ואדם גיחך.
"החולצה תשרוד, אבל חוש ההומור שלך נראה לי מתחיל לגסוס."
"אולי היא תשרוד אבל אנחנו לא אם תמשיך להסתובב בלי חולצה עם גוף כזה." זואי ניכנסה לסלון גם בפיג'מה וציחקקה כשאדם קרץ לה בצחוק ואלכס הביט בהם באיום.
"ולמה את עדיין בפיג'מה?" אלכס שאל אותה וגרם לה להיעצר.
"אמ... צריכה קפה לפני?" היא יותר שאלה מאשר אמרה.
אלכס נאנח בקול רם ולקח את העיתון שנח על השולחן, "טוב אבל רק הפעם, אחרת כל יום נאחר בגללכם"
"בוקר טוב."
לוק הגיע כשהוא לפחות לבוש אבל נראה לא פחות עייף מכולנו יחד.
"בוקר טוב" כולנו מילמלנו לו תוך כדי ששתינו קפה חוץ מזואי ששתתה כמו תמיד תה.
"בוקר טוב!" גם לילי הגיעה כשחייוך גדול על פנייה.
"אתם מוכנים להסביר לי איך שניכם אנשים של בוקר ויצאו לכם שני ילדים שמעדיפים להיות ערים כל הלילה מאשר להגיע לחלק של לקום בבוקר?" אדם שאל וגרם לכולנו לגחך בצחוק.
"לא הכל מקבלים בגנים" לוק מילמל בעייפות כשהוסיף עוד ועוד כפיות של סוכר לקפה.
"בדיוק כמו הכמות סוכר שהוא שם בקפה שלו, לוק זה לא בריא!" זואי הזהירה את אחיה כשראתה את הכוס מתמלאת ביותר סוכר מאשר נוזל הקפה.
"לא אכפת לי גברת בריאות."
לוק הפסיק להכניס סוכר לקפה והחזיר את הסוכר למקום.
"טוב נצא?" אלכס הציע לאחר שהביט בשעון וגרם לשני ראשים לעלות במהירות.
זואי ואדם הביטו בו באימה, "אבל עדיין לא התלבשנו!" 
אלכס נאנח בקול רם, "אז רוצו עכשיו... אני יוצא בעוד חמש דקות" הוא אמר וגרם לשניהם לטוס ללמעלה.
"שוב התערבות על דולר, אם הם יצליחו או לא?" לוק פנה אליי וגרם לחייוך קל לעבור בפניי.
"כן."
"לא." הוא אמר באותו זמן ולחצנו ידיים.
"אח, ילדים." לילי נאנחה והתיישבה ליד אלכס שכבר סיים את הקפה כמוני.
חיכינו להם כמה דקות וכשהבנו שהם לא מתכננים להגיע בזמן הקרוב אלכס קם ממקומו ולקח את תיק העבודה שלו.
"טוב אז נלך, עבר מספיק זמן.
זואי ואדם ילכו איתך לילי."
לילי הינהנה באישור והעברתי את הדולר שהיה לי מוכן בכיס עוד מההתערבות הקודמת לידו של לוק שחייך בניצחון כשהכניס את הדולר לכיס מכנסיו.
"רגע חכו!" אדם קרא מהמדרגות וירד במהירות עם התיק הריק שלו כשהוא מדלג על ארבע מדרגות בכל פעם, וזואי ירדה אחריו גם מוכנה בדיוק לפני שהספקנו לצאת מהדלת.
לוק קילל כשהושטתי את יד ימין לכיוונו והוא החזיר לי את הדולר שהבאתי לו פלוס עוד דולר שהוא חייב לי.
אלכס לא הצליח להתאפק וצחק כשיצאנו מהבית לכיוון המכונית הלבנה.
"עוד פעם אתם מתערבים על כסף?" הוא שאל ולוק משך בכתפיו.
"עד עכשיו אנחנו יותר מעבירים את אותו שטר מאשר באמת מתערבים על משהו..." 
ניכנסנו למכונית כשלוגן מתיישב מולי במושב הריק שאמור להיות של לילי.
הנסיעה הרגישה קצרה יותר מהרגיל והגענו לבית ספר רבע שעה לפני הזמן.
"תהנו, ניפגש כאן בשלוש וחצי למי שמסיים בזמן הזה" אלכס אמר כשכולם מיהרו לצאת מהמכונית לפני שההפסקה שלהם תיגמר ולא יספיקו לדבר עם חבריהם.
הגעתי לכיתה והנחתי את התיק במקומי כשריי התקדמה כמו כל בוקר לעבר שולחני בחייוך, "בוקר טוב!"
"בוקר טוב." חייכתי אליה בחזרה וחיבקתי אותה חיבוק קצר.
"יש היום בערב מסיבה בבית של ג'ייק סוואן, רוצה לבוא?" היא שאלה אותי והתלבטתי מה לענות לה.
ג'ייק הוא אחד התלמידים בכיתה עם ההורים הכי זורמים שיש... הם תמיד מעודדים אותו לעשות מסיבות וכיף מה שאומר שהוא אחראי על המסיבות בשכבה.
בהתחלה חשבתי אולי להתחמק עם איזה תירוץ עלוב אבל לפתע הרגשתי שאני צריכה קצת להשתחרר יותר. אולי מסיבה זה מה שיגרום לי להירגע קצת ולחשוב על דברים אחרים.
"כן בטח, מתי?" שאלתי וראיתי את עינייה של ריי נפערות בהפתעה.
עד עכשיו לא הייתי כל כך בעניינים פה.
"בשמונה," היא מיהרה להגיד כאילו פחדה שאתחרט "אבל אנחנו מגיעות בשמונה וחצי בשביל הכניסה." היא קרצה בחייוך שגרם לי לצחקק.
"סבבה, איפה הוא גר?"
"תבואי עם מישהו שגם בא מהשכבה, כולם יודעים איפה הוא גר... אם לא תמצאי עם מי לבוא תגידי לי ואני אדבר עם מישהו שיביא אותך." היא אמרה בביטחון.
"אוקיי... תודה" הודתי לה והיא מיהרה לבטל את דבריי.
"שטויות, עד שסוף סוף את מגיעה למסיבה של מישהו מהשכבה אני לא אתן לשום תירוץ בעולם לגרום לך להתחרט."
המורה נכנס לכיתה וגרם לריי לחזור למקומה ולי לפתוח את ספר פיזיקה.
אחרי שעתיים פיזיקה הצילצול נשמע והמורה יצא מהכיתה לא לפני שהזכיר לכולם שבעוד שבועיים וחצי תתקיים בגרות אחרונה בפיזיקה.
"בוקר טוב." הבטתי למעלה וראיתי את תום מחייך אליי ומתיישב בכיסא לידי.
"בוקר טוב."
"את חייבת מידי פעם גם לאחר קצת את יודעת..." הוא מילמל וציחקקתי.
"מי אמר לך שאני לא מאחרת? אתה לא פה בבוקר בשביל לראות באיזה שעה אני כאן."
"יש לך אופי כזה." הוא הסביר את דבריו בהתגוננות מעושה.
"אתה מגיע במקרה למסיבה של ג'ייק היום?" שאלתי בתקווה. העדפתי שתום יסיע אותי מאשר איזה בן פלצן שאני לא מכירה או לבקש מאלכס או לילי טרמפ...
בעצם, יש מצב שאדם גם מגיע למסיבה, בכל זאת הוא גם בשכבה הזאת.
אז אולי אני אוכל ליסוע איתו.
"אני נראה לך אחד שיגיע למסיבה של ג'ייק?" הוא שאל בהרמת גבה והביט בי בהפתעה, "לא חשבתי שאת מאלה שהולכים למסיבות."
נאנחתי בקול רם והסטתי את מבטי לעבר המחברת שלי, כנראה זה באמת עד כדי כך שקוף, "האמת שאני באמת לא כל כך מתה על מסיבות אבל... בא לי לנסות קצת אולי..."
"להשתחרר." הוא השלים אותי וברגע שהחזרתי את מבטי אליו היה נראה לי כאילו פתאום איבדתי אותו לגמרי.
כאילו הוא פתאום מסתכל עליי כאל מישהי שונה, לא האחת שהבריזה איתו משיעור וצחקה איתו, לא מי שהוא סיפר לה על המשפחה שלו והבעיות שלו. כאילו הוא מביט בי ורואה מישהי אחרת.
הבטתי בו בחוסר הבנה, "יש בעיה עם זה שאני הולכת למסיבה של ג'ייק?"
"לא, תהני במסיבה של הלייצנים האלה, אם זה מה שאת רוצה." הוא מילמל במעט... גועל?
רגע, אז זה תום האמיתי? בגלל זה הוא מרחיק את כולם ממנו?
"זה בסך הכל מסיבה." הרגעתי אותו אבל רק זכיתי בגיחוך חסר הומור ממנו.
"או שאת פשוט מעדיפה לבלות עם נערים שיכורים פלצנים, אם זה מה שאת רוצה אז לכי על זה.
אבל אל תבואי לבכות לי אם..." קמתי ממקומי והתחלתי לצאת מהכיתה כשאני משאירה אותו מאחוריי, לא רציתי אפילו לשמוע את המשך המשפט שלו.
"אל תתייחסי אליו, הוא סתם אידיוט." לוגן הלך לידי ולרגע באמת שכחתי שהוא שומע הכל.
"זה בסדר, אני לא נעלבת." 
"קייטי חכי." קולו של תום נשמע מאחור ונאנחתי מעט.
הסתובבתי לכיוונו ונתתי לו זמן להשלים את הפער מרחק שהיה ביננו.
"אני מצטער, לא התכוונתי לצאת ככה מגעיל ו..." הוא בא לומר אבל קטעתי את דבריו,
"זה בסדר תום." 
הוא הביט בי במעט הפתעה מהמהירות בה סלחתי לו, "באמת?"
"כן." עניתי בחייוך קטן ובאתי להסתובב חזרה לכיוון הלוקר שלי אבל הוא עצר אותי כשאחז בכתפי.
"למה יש לי תחושה שזה לא באמת בסדר עכשיו?"
נאנחתי בקול רם כשהבטתי בעיניו, "זה בסדר תום, אני פשוט מבינה עכשיו את הפנים האמיתיות שלך. זה הכל. ועכשיו אני מבינה מה אני צריכה לעשות."
"מה את צריכה לעשות?"
"להתרחק," הוא הביט בי מבולבל ונראה שהפתעתי אותו, "אני לא מעוניינת שמישהו יתן לי פידבק על כל מה שאני עושה תום, אני לא מחפשת חברות מסוג כזה. אני לא רוצה שתשפוט אותי על כל מה שאני עושה כאילו אני אחותך הקטנה או הבת זוג שלך.
אני לא רוצה לראות אותך ככה בקלות נגעל ממני, ואני לא מאשימה אותך, אני פשוט לא רוצה את זה. אני לא חייבת לך כלום."
השארתי אותו המום ונתתי לו כמה שניות להבין את מה שאמרתי, אבל לא ציפיתי למה שהוא הולך להגיד לי.
הוא הינהן בראשו לאישור, "את צודקת אני מצטער."
הפעם אני זאת שנשארתי המומה, הכנתי את עצמי שיצעק עליי או יסתובב וילך בהפגנתיות. לא ציפיתי שיתנצל.
"אני מצטער, ואני רוצה לפצות אותך." החייוך המיסתורי שלו חזר אל פניו, והוא שוב נראה מלא ביטחון עצמי.
"לפצות אותי?"
"אני אקח אותך למסיבה הזאת של ג'ייק." תום הבטיח והבטתי בו מופתעת עוד יותר.
"באמת? כאילו... אתה לא חייב אני יכולה למצוא מישהו אחר שיקפיץ אותי..."
"שמונה וחצי אני אוסף אותך." תום קרץ לי וחזר לכיתה כשהצילצול נשמע ברקע מבלי לתת לי אפילו להגיד מילה נוספת.
וואו. אוקיי אז אני מבינה שיש לי טרמפ למסיבה עם תום.
לא יכל להיות יותר טוב.
נכנסתי מחוייכת לשיעור כימיה בו ישבתי ליד ריי שלא עברה שניה לפני ששמה לב למצב רוחי המרומם.
"אני מבינה שיש למישהי דייט למסיבה." היא קרצה לי בשעשוע ומיהרתי לסמן לה לשתוק.
"לא דייט, תום מקפיץ אותי למסיבה היום."
עינייה נפערו בהלם, "תום?! את מתכוונת תום פטרסון הולך לבוא איתך למסיבה?"
"כן למה לא?"
היא נראיתה ממש מופתעת, ורק אחרי כמה שניות פנתה להסביר לי, "בפעם האחרונה שתום היה במסיבה זה לא נגמר טוב. אני לא חושבת שמאז הוא דמיין שהוא ילך למסיבה."
כיווצתי את גבותיי בבילבול, "מה קרה שם?"
היא נאנחה בקול רם והביטה סביב כדי לראות שאף אחד לא שומע. עד כדי כך?
"הפעם האחרונה שהוא היה במסיבה זה היה בסוף כיתה ט'. היינו מהחבר'ה ה'מקובלים' יותר וחגגנו את סוף השנה בבית של ג'ייק.
תום שמע על המסיבה וחשב שהיא לכל השכבה, הוא לא ידע שמי שהוזמן היה רק מי שקיבל מג'ייק הזמנה מפורשת.
גם אז הוא היה מרוחק מכולם בערך, אני לא יודעת מה גרם לו לבוא וניחשתי שזה היה משהו שקרה לו בבית או מקרה דומה והוא נראה כאילו הוא רצה לשכוח ממשהו.
אבל ג'ייק וחברים שלו הבחינו בו נכנס ועשו עליו איזה קטע, הם התחילו לצחוק עליו ומעט להשפיל אותו. אחד מהם דחף אותו לבריכה וזה היה מאוד... מביך. כולם צחקו עליו שם והוא מיהר לצאת מהבית של ג'ייק, אני חושבת שאם היו מציעים לי להתערב על מיליון דולר על כך שהוא לא יהיה במסיבה כל התיכון הייתי מתערבת מבלי לחשוב פעמיים. במיוחד אם זאת מסיבה בבית של ג'ייק."
הבטתי בה המומה. ופתאום הבנתי למה תום הגיב אליי ככה, כל הנקודות התחברו לי והבנתי כמה מגעילה אני זאת שיצאתי בסופו של דבר.
האשמתי אותו מבלי לשאול למה הוא דיבר אליי ככה.
"פאק." מילמלתי לעצמי והנחתי את ראשי בין כפות ידיי, "אני חושבת שטעיתי טעות גדולה ריי."
ריי הניחה יד על כתפי כתגובה מנחמת, "אז תתקני את זה. מה שזה לא יהיה."

המשך יבוא...

פרק הבא נשיקה;) יכולים לנחש בין מי למי?😉