השומר מהצללים

פרק 23- אמת או חובה

-עוד פרק:) קרדיט ל- odlya123456789 על הרעיון לעשות מרתון;) פרק נוסף בעוד כשעה❤-

כשסוף סוף נגמר השיעור מיהרתי לכיתה להחזיר את הדברים שלי, אחר כך לחדר האוכל שם לקחתי לי קצת אוכל לצלחת במהירות, פניתי לשולחן בו אני ותום יושבים בדרך כלל וחיכיתי לו.
לא עבר זמן רב ותום התיישב מולי כשהוא צוחק על כך שזאת הפעם הראשונה שאני מגיעה לפה לפניו.
"אני מצטערת." אמרתי לפתע בכנות והוא הביט בי מופתע וכיווץ את גבותיו בבילבול.
"על מה?"
"על מה שהיה בבוקר. השיעור הבנתי למה התפרצת עלי ככה. זה לא היה הוגן מצידי לשפוט אותך ישר מבלי לתת לך להסביר. ואני מתנצלת."
תום הינהן בהבנה, "ריי סיפרה לך על המסיבה."
"אתה סולח לי?" שאלתי בתקווה והבטתי בחייוך הקטן שעלה על פניו.
"כן אני סולח לך."
קמתי ממקומי ומיהרתי מסביב לשולחן כשאני מגיעה אליו, "קייטי מה...?" חיבקתי את תום ולא יכלתי לא להרגיש את גופו נדרך מההפתעה.
שיחררתי אותו וצחקתי כשראיתי אותו עדיין מופתע. "מה אתה בהלם?" שאלתי כשחזרתי להתיישב מולו ותום ניסה להתעשט.
"אני חושב שזאת פעם ראשונה מאז כיתה ט שמישהו חיבק אותי."
חייוכי ירד במהירות והאווירה הקלילה נהפכה לקצת עצובה, "אתה בטוח שאתה רוצה לבוא איתי היום למסיבה?"
"בטוח וחצי, אני חושב שעבר הרבה זמן מאז, לא?"
חייכתי אליו חייוך קטן והינהנתי לאישור.
אחרי שסיימנו לאכול חזרנו לכיתה ותוך כדי שיעור ראיתי את לוגן מתקרב אליי ומתיישב על הרצפה לידי כשהוא לוחש לאוזני בחייוך משועשע, "תאמיני לי קאיה, את משהו מיוחד."

"זה בסדר שאני פשוט אלך עם ג'ינס וחולצה, נכון?" שאלתי בתקווה את לוגן כשהוצאתי מכנס ג'ינס כחול וחולצה אפורה עם ציור של פתיתי שלג עליה.
"אל תשאלי אותי, אני האדם האחרון שמבין בזה."
גיחכתי בצחוק ולקחתי את הבגדים לשירותים. אחרי שהתקלחתי והתלבשתי יצאתי החוצה והתחלתי להסתרק בחדר מול המראה שעל הארון ולייבש את שיערי הארוך.
הדלת לפתע נפתחה וזואי נכנסה פנימה כשהיא מסתכלת עליי בזעזוע, "מה זה צריך להיות קייטי?!"
הבטתי בה באימה ונסיתי להבין על מה היא מדברת, כשראתה שאני לא מבינה על מה ההיסטריה היא צחקה וגרמה לי להביט בה מבולבלת.
"למה את לעזאזל לובשת ג'ינס וחולצה למסיבה?" היא נאנחה בייאוש כשהסבירה.
לא יכלתי לעצור את עצמי וצחקתי בקול רם מההקלה, "על זה כל הדרמה זואי?"
"זאת לא סתם דרמה! מי לובש למסיבה ג'ינס וחולצה?"
"אני." היא נאנחה שוב וגרמה לי לצחקק ולהסביר, "אין לי שמלה מתאימה אז אני מסתפקת בזה."
"טוב אז לפחות תני לי לאפר אותך!" היא ביקשה והינהנתי באישור לפני שרצה חזרה לחדרה להביא איפור.
החלטתי להשאיר את שיערי פזור במורד גבי וכשזואי חזרה היא החלה לאפר אותי.
"אבל שזה יהיה עדין, אני לא רוצה להיראות כמו בראץ." התחננתי וזואי ציחקקה והינהנה לאישור.
"איך בכלל ידעת שאני הולכת למסיבה?"
"אדם הולך אליה," זואי הסבירה, "זאת מסיבה של השכבה אז הנחתי שגם את הולכת. ולפי הלבוש שלך אני מבינה שזאת המסיבה הראשונה שאת הולכת אליה."
"אם את לא מחשיבה מסיבת סיום של כיתה ח' אז את צודקת."
אחרי כמה דקות היא עזבה את פניי וחייכה כשהביטה בי מרחוק, "סיימתי!"
הבטתי במראה שתלויה על הארון וחייכתי גם אני כשראיתי שזואי איפרה את עיניי בעדינות, הדגישה את עיניי בעיפרון, ואת שפתיי בגלוס עדין.
"תודה זואי, זה יפהפה." הודתי לה וחיבקתי אותה כשהיא מחבקת אותי חזרה.
"בכיף! תהני במסיבה, יש מישהו שמסיע אותך?"
"כן, חבר מהכיתה. הוא צריך להגיע עוד כמה דקות."
חייוך זדוני הוםיע בפניה, "חבר? או חבר חבר?"
לחיי האדימו בבת אחת ומיהרתי לתקן את דבריה, "ידיד טוב מאוד!"
"אוקיי אוקיי!" היא הרימה את ידיה כנכנעת ושתינו צחקנו.
קיבלתי הודעה מתום ששלח לי הודעה שהוא בחוץ ואני וזואי נפרדנו לפני שיצאתי מהבית אל הרכב של תום.
"היי." אמרתי כשפתחתי את הדלת ליד מושב הנוסע והוא חייך אליי.
"היי קייטי, יפה לך איפור."
"תודה. גם אתה נראה לא רע." חייכתי אליו חזרה והבטתי לעבר המושב האחורי כשזיהיתי שלוגן יושב שם.
תום החל לנסוע וכעבור כמה דקות בהם דיברנו וצחקנו הגענו לבית של ג'ייק.
"אתה מוכן?" שאלתי והנחתי את ידי על ידו שנחה על ההגה.
ידעתי שהוא מעט לחוץ, למרות שניסה להסתיר את זה, הבנתי שהוא מפחד קצת.
ואני יכולה בהחלט להבין אותו.
"כן. אני רק צריך רגע..."
"אין בעיה, תיקח כמה זמן שאתה צריך." הרגעתי אותו והעברתי את ידי על כתפו הגדולה.
הוא חייך אליי, "תודה קייטי, באמת."
מיהרתי להניד את ראשי בביטול, "אין לך על מה להודות לי."
"לא. יש. תאמיני לי שיש.
אני לא חושב שלולא את הייתי נמצא במסיבה עד סוף התיכון, אני לא חושב שבלעדייך הייתה לי אי פעם מישהו שישב איתי בארוחות צהריים או תדבר איתי. מעולם לא חשבתי שתהיה לי חברה אמיתית בתיכון.
ואת פשוט באת ושינית את זה, ולא ויתרת עליי לרגע."
הסומק עלה ללחיי ולא יכלתי שלא להתרגש עד עמקי נשמתי מדבריו, לא הצלחתי להוציא הגה מפי ופשוט הבטנו זה בזו עד שקול הגברת המוזיקה מהבית של ג'ייק הקפיץ אותנו וגרם לשנינו לצחוק במבוכה.
"טוב אז נלך?" הוא הציע והינהנתי לאישור לפני ששנינו יצאנו לעבר הבית הענק בו נראו עשרות בני נוער.
חלק מהנערים הם מהכיתה שלי כך שהכירו אותי ועשו לי שלום או דיברו איתי לכמה שניות.
חייכתי אל כולם ואפילו דיברתי עם כמה עד כמה שהמוזיקה הרועשת יכלה להרשות לנו.
הבית של ג'ייק ענק, במטבח הגדול והרחב נמצא כל הבר משקאות שלא היה מבייש בר אמיתי, ברוב הסלון הענק נמצאת ה'רחבת הריקודים' בה רקדו לא מעט מהשכבה, ובגינה הגדולה היו כל אלה שרצו לדבר מבלי להתחרש מהמוזיקה החזקה או לעשן.
רק עכשיו היא קלטה עד כמה השכבה הזאת גדולה, לפחות מאה ומשהו תלמידים בשכבה אחת.
"אני הולך להביא לי לשתות!!! את רוצה שאני אביא לך משהו??!!" תום צעק לתוך אוזני כדי שאשמע אותו מתוך כל הרעש של המוזיקה המחרישת אוזניים.
"כן תביא לי מים!!" צעקתי אליו בחזרה והוא קימט את גבותיו בבילבול.
"אמרתי שתביא לי מים!!" צעקתי חזק יותר כדי שישמע.
"אני שמעתי! אני פשוט לא מבין למה מים!!"
גיכחתי וסימנתי לו שאני אהיה בגינה לפני שהלך לעבר המטבח.
נכנסתי לגינה בה המון נערים מהשכבה שלי וחלק מהכיתה שלי דיברו שם וניסיתי לזהות פנים מוכרות.
"קייטי!" צעקה נשמעה מאחוריי ולפני שהספקתי לזהות למי שייך הקול גוף של מישהי הוטח מולי בחיבוק והבנתי שזאת ללא ספק רייצ'ל.
"היי ריי, מה קורה?"
היא חייכה אליי והתרחקה ממני על מנת לסרוק את גופי בזמן שאני בחנתי את שמלתה הכחולה הארוכה שללא ספק שהחמיאה לגופה השטוח ולעינייה השחורות, "בסדר! אני כל כך שמחה שהגעת! בדיוק ראיתי במטבח את תום אז הבנתי שהגעת והתחלתי לחפש אותך."
בדיוק תום התקרב אלינו והושיט לי את כוס המים שביקשתי ומילמלתי לו תודה לפני ששתיתי אותו בבת אחת.
"היי רייצ'ל." תום אמר כשהבחין בריי והיא מיהרה להעלות על פניה חייוך שראו שהוא מאולץ.
"היי תום. טוב אז נדבר אחר כך, אני צריכה להגיד עוד כמה שלומים לאנשים."
"בטח! נתראה." היא קרצה אליי והלכה לחבק איזה נער מהכיתה בשם ג'וש אם אני לא טועה.
"אני לא יודע למה, אבל אך פעם לא אהבתי אותה." תום מילמל אליי והבטתי בו בהפתעה.
איך אפשר לא לאהוב טיפוס כמו ריי?
"אל תראי כזאת מופתעת, אני לא אוהב הרבה אנשים."
"אז אתה צריך לתקן את זה מהר מר פטרסון."
הוא צחק כשניסיתי לחקות טון נוזף אבל צחוקו נמוג בבת אחת כשהביט על משהו מאחוריי.
הסתובבתי לאחור וראיתי לא אחר מאשר ג'ייק סוואן.
"היי קייטי! אני שמח שבאת." הוא התקרב אליי ונשק לי בלחי.
חייכתי אליו, "היי ג'ייק, אני שמחה להיות כאן, יש לך בית מאוד יפה."
"תודה! מה קורה תום? אני שמח גם לראות אותך."
שניהם לחצו ידיים ותום זייף חייוך ומילמל לו בחזרה שהוא שמח להיות כאן.
"טוב אז תהנו, אם תצטרכי משהו קייטי את מוזמנת לבוא אליי."
ג'ייק קרץ לי והתרחק לעבר אחד מהחברים שלו.
"אני..." תום בא לומר אך מיהרתי לקטוע אותו בחייוך, "אל תגיד לי! אתה שונא גם אותו."
תום צחק שוב ושמחתי שאני מצליחה איכשהו לעודד אותו.
אני ותום הלכנו להתיישב עם עוד כמה נערים שרובם מהכיתה שלנו והצטרפנו אליהם לשיחה, עד מהרה היינו כולנו עמוק בתוך הדיון עד שאחד מהנערים הכריז על משחק אמת או חובה ואחרי שכולם הסכימו פה אחד אחת הבנות הלכה להביא בקבוק של קולה.
תמיד שנאתי את המשחק הזה, ואני לא יודעת למה אבל הסכמתי אבל החלטתי שהיום אני נותנת לעצמי להשתחרר קצת והחלטתי לזרום. משהו לא עשיתי הרבה זמן.
אחד מהבנים היותר בולטים בשכבה שנראה לי קוראים לו ג'וני החל לסובב את הבקבוק ויצא עליו ועל מישהו שלא הכרתי.
"אמת או חובה?" ג'וני שאל אותו והנער שלא הכרתי ענה לו חובה.
בחור אמיץ.
"חובה עליך ללכת אל אחת הבנות שלא משחקות איתנו ולשאול אותה את המידת חזיה שלה."
כולם מסביב צחקו כשקראו קריאות כמו 'הופה!!' ו-'ייאלה!'
מי שקיבל את החובה לא נראה מתבייש כל כך ומייד קם לעשות את המשימה שלו.
אחרי שחזר הבקבוק הסתובב שוב ויצא על מישהי מהכיתה שלי על מישהו שהכרתי כחבר של אדם שבא אלינו הבייתה פעם אחת.
"אמת או חובה?" היא שאלה את סטפן חבר של אדם והוא בחר באמת.
"אמת מה הייתה הפאדיחה הכי גדולה שלך בחיים?"
סטפן סיפר איזו בדיחה גרועה שנראה שכולם צחקו רק בגלל שהוא היה בטוח שזה מצחיק.
בפעם החמישית שסובבו את הבקבוק המזל החליט לנטוש אותי והבקבוק יצא עליי ועל נער שלא הכרתי.
"אמת או חובה?" הוא שאל אותי ולא התלבטתי אפילו לשניה.
"אמת."
יש גבול לכמה שאני זורמת. ועם החובות שנתנו פה אחר כך לא דמיינתי לשניה לומר חובה.
קולות של ביאוס נשמעו סביב אבל מי ששאל אותי דווקא נראה מרוצה, "תספרי על הנשיקה הראשונה שלך ואם מי היא הייתה."
למזלי זאת שאלה סבבה שלא הייתה לי בעיה לענות עליה, ואפילו חייכתי כשניזכרתי בתקופה החסרת דאגות הזאת, "הנשיקה הראשונה שלי הייתה כשהייתי בת חמש עשרה עם השכן שגר לידנו לפני שעברנו לפה, היינו אחר כך חודש ביחד עד שההורים שלי ראו אותנו ודיברו איתו, מאז הוא לא דיבר איתי אפילו לא פעם אחת."
חלק ציחקקו למרות שזה לא היה מצחיק והודתי למי שצריך שעברתי את זה בשלום.
הבקבוק הסתובב שוב והפעם יצא על תום ועל סטפן.
"אמת או חובה?" סטפן שאל את תום שראיתי שהרגיש לא בנח אבל רק הראה מבחוץ ביטחון ואדישות קלה.
"יאללה תום תן איזה חובה!" מישהו מהמעגל קרא וכולם הסכימו איתו בקריאות הסכמה.
"חובה." תום ריצה את כולם וראיתי שעשה לו טוב כשכולם שיבחו ועודדו אותו.
"חובה עלייך לנשק את מי שהכי הרבה סיכויים היית יוצא איתה מתוך המעגל הזה." סטפן איתגר אותו והפעם סומק עז קישט את לחייו של תום כשהביט במעגל נערים שעודדו אותו.
בתוך כל המעגל היו בערך עשר בנות, וניסיתי לנחש את מי הוא הולך לנשק.
כשהבטתי במריה, בלונדיניות יפה עם אופי שקט ועדין הייתי בטוחה שהוא הולך לנשק אותה, היא נראת ללא ספק הטעם שלו.
הבטתי בו ולהפתעתי הוא לא קם לכיוונה אלא נישאר לשבת במקומו לידי כשלפתע שפתיו פגשו את שפתיי. 
במאיות הראשונות לא קלטתי כלום ורק אחרי שהבנתי מה קורה התנתקתי משפתיו במהירות.
קולות של עידוד וצהלות נשמעו מסביב במעגל אבל הרגשתי כאילו רק אני ותום לבד בכל הגינה הזאת, הוא נראה מאוד מובך כאילו בעצמו לא ציפה שזה מה שיקרה ואני פשוט נשארתי המומה כשניסיתי לעכל את מה שקרה.
"אני מצטער אני לא..." הוא גימגם במבוכה.
"זה בסדר." קטעתי את דבריו במילמול מהיר וכל השאר המשיכו את המשחק כשהם לא שמים לב למבוכה ביננו.
איך מהרגשה של חברות אמיתית וקשר חזק עברנו לשני אנשים שלא מסוגלים בקושי להביט אחד על השניה? למה הוא היה צריך לעשות את זה?
הכנסתי לעצמי לראש שהוא סתם התבלבל לרגע או שפשוט העדיף לנשק ידידה כמוני מאשר מישהי אחרת שתצחק עליו אחר כך או תעיף לו סטירה.
הרגשתי יד נחה על כתפי וראיתי את לוגן מאחורי שואל אותי בעיניו אם אני בסדר.
חייכתי אליו וסימנתי לו שאני בסדר כשלמזלי כולם ביו עסוקים בחובה שריי עשתה ולא ראו אותי.
"אני הולכת להביא לי משהו לשתות." מילמלתי אליהם, קמתי מהרצפה וניכנסתי אל הבית לכיוון המטבח כשלהפתעתי היה שקט יותר בעקבות המוזיקה הרגועה שהתנגנה ולא אחת מחרישת אוזניים.
לקחתי לעצמי כוס מים נוספת ולגמתי אותה בפעם אחת בתקווה להעביר את הטעם של שפתיו של תום משפתיי.
משום מה הרגשתי כאילו זה לא נכון, כאילו נישקתי את אח שלי או משהו כזה... ולא הרגשתי שום דבר מעבר להלם כשהוא נישק אותי.
"את בסדר?" ריי שאלה אותי כשנכנסה בעקבותיי למטבח והינהנתי לאישור.
"כן, בסך הכל קצת מופתעה אבל אני בסדר."
"אל תדאגי אני לא חושבת שתום התכוון לזה, הכל בטח יסתדר תוך זמן קצר."
"אני מקווה. כי אני באמת קיוויתי שנהיה חברים טובים, לא חשבתי שזה מה שהולך לקרות." הודתי ומזגתי לי כוס מים נוספת.
"טוב אז אני חוזרת לשם, את באה?"
התלבטתי אם לחזור וכשעיניי הביטו בשעון שעל ידי גיליתי שהשעה כבר אחת עשרה.
"נראה לי אני אחזור הבייתה, אני רק אודיע לתום שאני הולכת ברגל כדי שלא יחפש אותי."
"את בטוחה?"
"כן."
שתינו חזרנו אל המעגל ולחשתי לתום באוזניו שאני חוזרת הבייתה.
"רוצה שאני אקפיץ אותך?" הוא מייד שאל והנדתי את ראשי לשלילה.
"לא, אין צורך. אני בכל מקרה צריכה קצת אוויר. וחוץ מזה חבל שתלך אני רואה שאתה נהנה." חייכתי אליו ורק מהדאגה שלו הרגשתי רצון עז ששנינו נשאיר את הנשיקה הזאת מאחורינו.
"אוקיי. אבל לא משנה מה קורה אם את צריכה עזרה תתקשרי אליי ואני אבוא מייד, בסדר?"
הינהנתי לאישור ואחרי שנפרדתי מכמה אנשים נוספים יצאתי מהבית של ג'ייק כשרק המוזיקה שחזרה להיות רועשת ליוותה אותי בדרך כרעש רקע שהולך ונעלם.
לא היה לי אכפת ללכת בסמטאות החשוכות בלילה, בעיקר בגלל לוגן שהיה תמיד איתי ונתן לי תחושה של ביטחון.
"חתיכת מסיבה..." לוגן מילמל כשהלך לידי וגיכחתי כשסיכמתי לעצמי בראשי את המסיבה מתחילתה עד סופה.
"כן, בהחלט לא צפויה."
לפתע פניו המשועשעות של לוגן התחלפו לרציניות ובילבול תקף אותי משינוי מצב הרוח המהיר.
"הכל ב..." באתי לשאול אבל לוגן קטע את דבריי,
"מישהו עוקב אחרינו."

המשך יבוא...