תזכורת מהפרק הקודם:
"איך קוראים לך?"
הפעם הופתעתי הכי הרבה, "חשבתי שאתה לא רוצה לדעת את השם שלי..." מילמלתי אבל לא בציניות או בגיחוך. רק בהפתעה.
"אם את לא רוצה לענות את לא חייבת" הוא מילמל כשטון קצת עצבני נכנס לקולו והוא חזר לכתוב משהו בפלאפון שלו.
והינה החזרת את התום הקודם. יופי קייטי!
"קייטי סמית'. אם זה בכלל עדיין מעניין אותך" מילמלתי וחזרתי למחברת כששמתי לב לכך שמבטו חזר אליי כשהוא מופתע שוב מהתגובה שלי.
הצילצול נשמע והמורה לפיזיקה ניכנס והקריא שמות כשהוא נעצר כמו המורה למתמטיקה על שמי לשאול מאיפה הגעתי ואיפה אנחנו היינו בחומר בבית הספר הקודם שלי...
לצערי גם בפיזיקה יש עבודות שצריך להגיש בעוד שבועיים, המורה נתן לי אותם ורשמתי לעצמי בראשי להוסיף פיזיקה לרשימה לעשות בצהריים ובערב.
מאז ההפסקה תום לא אמר מילה ואחרי שיעור פיזיקה נעלם ולא חזר גם אחרי האוכל לשיעור ספרות שהמורה אנה המחנכת לימדה בשיא ההתלהבות.
באמצע השיעור כשהמורה כתבה על הלוח משימה של כתיבה יוצרת בהשראת סיפור שקראו בשיעורים קודמים, הדלת נפתחה ואיש מבוגר עם שיער מאפיר ומשקפיים עגולות על אפו העקום נכנס וגרם לכל המבטים לעבור אליו.
"שלום אנה, אני צריך את קייטי סמית'" הוא הסביר למורה את סיבת הגעתו וכשפגש את עיניי סימן לי באצבעו לבוא אליו.
קמתי ממקומי במעט מבוכה מכל המבטים של כולם ויצאתי החוצה אל האיש שכנראה המנהל.
"שלום קייטי אני לואי, המנהל של בית הספר.
אשמח לדבר איתך בחדר שלי" הוא הלך כשאני עוקבת אחריו.
"אוקיי" עניתי ואחרי זמן מה הגענו לחדר שעליו רשום 'חדר מנהל'.
לואי התיישב בכיסא שלו מול שולחן הכתיבה וסימן לי לשבת בכיסא שמולו.
"מצטער שרק עכשיו אנחנו נפגשים, היו לי כמה בדיקות שגרתיות של שר החינוך בכיתות ט', והיה חשוב שאהיה"
הינהנתי בהבנה "זה בסדר"
"טוב, קודם כל ברוכה הבאה לבית הספר 'ממריאים'" הוא אמר בחייוך חביב והמשיך את דבריו "אני שמעתי שבאת אלינו מהומסטד אל הבית של אלכס, אני מאחל לך הצלחה בהסתגלות לבית ולבית ספר"
"תודה" לא הופתעתי שאמר שהוא יודע שאני באומנה אצל משפחת ג'ונסון, מן הסתם חייבים להגיד למנהל רקע של תלמידים.
"אמרו לי שהסיבה שהגעת למשפחת אומנה היא שהיית עם הורייך בתאונת אוטובוס שקרתה לפני שבועיים וחצי, הצטערתי מאוד לשמוע על הורייך" הוא אמר בניחום וחשתי צביטה בלב כשניזכרתי באמת המרה, "אחרי... דבר כזה אף אחד לא יוצא בלי שריטה אחת לפחות.
לכן אני אפנה לך שלוש שעות בשבוע להגיע לפסיכולוג של הבית ספר, הוא מאוד מקצועי ורוב התלמידים שהלכו אליו אמרו לי שהוא עזר להם מאוד"
"זה חובה?" שאלתי למרות שכבר ידעתי את התשובה.
"כן, יש לך שעות במערכת שאת מעדיפה להשתחרר מהם שתוכלי להשלים בקלות יותר?"
הוא הושיט לי את המערכת שעות והבטתי בסוגי שיעורים שיש לי.
"אני מניחה שביולוגיה וצרפתית, אבא שלי היה דובר צרפתית ולימד אותי בבית טוב"
עצם איזכורו של אבי גרם לתחושת כאב בחזי וניסיתי להתעלם מכך ולהשאיר את קולי יציב.
"בסדר, אז מחר ביום חמישי יש שעתיים צמודות של ביולוגיה וצרפתית שתוכלי ללכת קבוע, ועוד שעה של צרפתית בימי שני"
"עד סוף השנה?"
"עד שאמט יגיד לי אחרת" הוא תיקן את דבריי והבנתי שלאותו פסיכולוג כנראה קוראים אמט.
"ועוד דבר אחרון" הוא הוסיף רגע לפני שחשבתי שסיימנו "איזו מגמה היית בבית ספר הקודם?"
"אומנות" עניתי מייד וקיוויתי שגם פה יש את זה.
"יש לנו כמה מקומות פנויים במגמת אומנות פה, תבקשי מאחד התלמידים שיראה לך איפה השיעור מתקיים לפני השיעור, תגידי למורה איזבל שאני אישרתי לך להירשם למגמה"
"תודה" הודתי לו שוב ואחרי שהבנתי שסיימנו את השיחה יצאתי מהחדר וחזרתי לכיתה.
ברגע שהגעתי שיעור ספרות נגמר אז לקחתי את התיק שלי והלכתי לכיוון האוטו של אלכס שחיכה בחניית בית הספר כשזואי ולוקאס כבר בפנים.
אחרי שלוקאס שאל אותי איך היה ביום הראשון הוא וזואי דיברו על משהו בקבוצת כדורסל של הבית ספר עד שאלכס הגיע והתחיל ליסוע לכיוון הבית.
YOU ARE READING
השומר מהצללים
Romance-הושלם(: 'עיניי היו מרותקות אל עיניו, ואחר כך לשפתיו, "אני רוצה לנשק אותך קאיה." "מה מונע ממך?" קולי יצא מתנשף והרגשתי כאילו הלב שלי מפסיק לפעום כשראיתי את המבט שלו עליי. כאילו הוא רואה את הדבר הכי יפה ונדיר בעולם. "את. אני מפחד שאני לא אהיה מסוגל ל...
