*פרסי*
קמתי והלכתי לאנבת , לארוחת בוקר.
לצערי הרב היא דיברה עם אחיה בשולחן אתנה.
אז הבאתי לה נשיקה והלכתי לשולחני.
חשבתי על פנקייקים כחולים.
והנה הם הופיעו מולי.
בזמן שאכלתי , לאט לאט נהרס לי התאבון.
היסתכלתי על שולחן זאוס הריק.
שיחקתי עם הפנקייקים בעזרת המזלג.
עד שאט אט הרגשתי את עייני נעצמות.
ניזתי לפקוח אותם אבל לא הצלחתי.
עד שבום פשוט נרדמתי.
היית בחלום,
מולי עמד מישהו עם חליפה של רופא.
"שלום?" שאלתי
"שלום, פרסאוס גקסון, אני הוא , (אנשיםם שחכתי את קוראים לרופא הזה שהביא לליאו את תקוםת החיים, אזז נזרוםםםםם ונקרא לו רופא החיים, מטומטם אהל אל תשפטו, אין לי זיכרון לטווח ארוךךך!!!) רופא החיים, כמה מחברייך כבר פגשוני , אני יודע מה מצב חברך בן זאוס. כדי שהוא יזכור מי הוא באמת . אתה רואה את הסמל הזה, (הוא היסתכל על סמל הברק שנמצא בצווארי) הוא קשור לגייסון. אתה וגייסון מקושרים מבחינה רוחניצ אחד לשני. לגייסון יש גם סמל שלך , עוגן. אתה פשוט צריך להחזיק בידו ולהסתכל בעייניו ואז תדע מה לעשות."
"למה... למה אתה עוזר לי?" שאלתי
"בגלל שאפולו בתרדמת, גם כוחי לאט לאט נחלש. אני כבר לא קורא אנשים כמו פעם. אני צריך שתביסו את קריו!" שמעתי את אותו משפט מהדהד ומהדהד.
עד שקמתי במהירות , שקמתי גיליתי שראשי נמצא בתוך הפניקייקים עם המייפל.
"נו באמת" הלכתי להתקלח במהירות.
שהיסתכלתי במראה ראיתי את הסמל של הברק.
התקלחתי מהר , ורצתי לספר לחבורה ולכירון.
"כירון!!" אני צועק רץ.
לאט לאט האטתי.
אולי אני לא אספר לאף אחד, ככה זה יהיה יותר בטוח!
כן כן!
עדיף אני אשמור את זה בסוד.
"מה רצית?" כירון דהר אליי.
"לא משנה" אמרתי
"אוקיי...."
הלכתי משם.
פתאום באמצע ליאו עצר אותי.
"פרסי! דחוף ! דחוף! דחוף! דחוף!
אני תריך שתעזור לי לבדוקק משהו"
הלכתי איתו למחסן.
"מה אתה רוצה?" שאלתי מתבונן על הדברים.
הוא הצחיל לשים עלי מכונה משונה .
"זה בוא חוסם הברקים, נגיד גייסון שולח לך ברק , הדבר הזה יחסום אותו"
"ליאו, יגאון אחדד!!"
"תספר לי משהו שאני לא יודע! , טוב עכשיו בוא ננסה את זה" הוא אמר.
"תעמוד פה!" הוא הצביע על האיקס.
הוא שם על עצמו את משקפיים .
ואז לחץ על כפתור.
בשנייה אחת פגע בי ברק. זאת אוצרת כמעט פגע.
בשנייה שהברק פגע היה סוג של שדא חשמלי שחסם אותו.
"ישש יששש יששש יששש ישש זה עבד" ליאו קפץ משמחה.
"רגע... שאתה ניסית אותו עליי, לא הייתה בטוח שזה עובד?!!" שאלתי בעצבנות
"כן... תגבי זה"
"ליאו!!!" רדפתי אחריו.
*גייסון*
קמתי וליטפתי את שערה של קריו.
שהיסתכלתי השערה הלבן , משהו לא נראה לי נכון.
כיאילו זה פשוט לא נכון. בטח סתם הרגשה.
"בוקר טוב מלכת היופי!" נגעתע בפנייה.
"בוקר טוב" היא נישקה אותי בצוואר.
הכנו ארוחת בוקר והכול.
בזמן ארוחץ הבוקר דיברנו.
"תקשיב, אני רוצה שנתאמן!" היא אמרה בהחלטיות.
"ברור, בשבילך חצי המלכות"
אני חושב שדמיינתי אבל שנייה שאמרתי את המשפט הזה הופיע לה חיוך זדני בצד.
התכלנו להתאמן.
היא הובילה אליי שביל קרח , אני קךצתי והתחמקתי ממנו ושלחתי אלייה זרם אוויר שבעיך אותה אחורה.
היא שלחה עליי נטיפי קרח חדים. התחמקתי והתחמקתי מהם.
אחד כמעט פגע לי בבטן , אך בשנייה האחרונה הצלחתי להתחמק.
אחרי שנלחמנו. בכוחות שויים. אני נתתי את כול כולי , אל קריו נראה רעננה מתמיד .
"תגידי זה היה קל בשבילך?" שאלתי מתשנף.
" לא בכלל לא , פשוט אני לא מזיעה" היא אמרה צוחקת.
אבל משהו באמריתה לא נשמע אמין .
אבל זה לא הגיוני שקריו עד כדי כך חזקה.
אני והיא נשכבנו עת הספא!
"מה את רוצה לראות!"
" איך חצווים מתים"
"מה?!" שאלתי
"המתים המהלכים!" " היא אמרה.
ראינו והאמת לא כל כך אהבתי.
פתאום בסוף הפרק. היה שיר אני והיא התחלנו לרקוד כמו משוגעים. אחרי השיר אני והיא נשכבנו מתנשפים על הספא.
"וואו את שרה ממש יפה" אמרתי לה, זה היה ממש נכון האמת , קולה היה עדין אך עוצמתי . קצת מזכיר אותה.
נגעתי בשפתייה ואז נישקתי אותה.
אחרי כמה זמן אני והיא התנשקנו ו..... (תחשבו)
מצאנו את עצמנו במיטה .
"אני אוהב אותך.... פייפר!" אמרתי לה
אעאעאעאעא
קריו הזאתי .
אנשיםםםם אני מזה במוד כועס היוםם, לא יודעת למההה.
אה ודרך אגב. הגענו לאלף קוראים , מדהימים שלייי, אוהבת אוהבת אוהבת אותכםםםם!!!
השאלה היומית:
אתן/ם מתאפרים?
תשובה אישית שלי: אני חולההה על איפור. לא בגלל שאני חושבת שאני מכוערת, אלה בגלל שזה כיף לי להתאפר , ולשחק עם איפור. בדרך כלל לבית ספר אני רק שמה מסקרה.
