*פרסי*
אני קם , לצידי אנבת במיטה ישנה על חזהי העולב ויורד.
היום למשהו ישנתי בשלווה , לא היה לי חלום .... מוזר .
אני ניסיתי לקום אבל לא רציתי להעיר את אנבת.
אך כשלתי בנסיוני ואנבת קמה. היא שיפשפה את עיניה היסתכלה עלי ומיצמצה.
"בוקר טוס מוח אצה" היא נשעה בפני, ובילגנה את שיערי .
"בוקרט" הייתי אדיש. עדיין לא מעכל את זה שאנחנו החצויים היחדים שנשארו , והכול באשמתי. יכלתי להציל אותם אהל לא עשיתי את זה, יכלתי להרוג את קריו לגמור את זה, אבל לא הייתי מספיק חזק.
החלק הכי מצחיקק בכל סטואצייית הקרח , זה שכל האנשים והחיות קפואים אבל המפלצות חיים ומסתובבים . אנחנו קמים , מתארנים.
ליאו הכין משהו משאריות האוכל שנשארו .
אני משחק באוכל עם מזלגי לא יכול אפילו להכניס פירור לבטני.
שאני מרים את ראשי , אני קולט שכל האחרים נעצו בי עיינים, ואז שהבינו ישר הפנו מבטם.
פשוט עזבתי את האוכל והלכתי ישר למתקן האימונים, שם הורדתי את החולצה , והכלתי להרבחיץ לשק האיגרוף.
*****
עבר עבר זמן מה, אני לא יודע , אני עדיין מתאמן בשק האגרוף , ידיי מוציאות דם רב. הן שחורות , ומעוטרות גוונים צהובים.
פתאום גייסון נכנס לחדר האימונים , הוא רואה אותי ורץ אליי.
"פרסמ! אתה כבר שעתיים מתאמן" הוא מסתכל ביידי.
"סתכל מה עשית לעצמך!" הוא נוזף בי.
"זה מה שמגיע לי ועוד" אני מרביץ יותר חזק לשק אגרוף שנשמט אחורה וחוזר ןפוגע בחוזקה בצלועותיו של פרסי. הוא הועף אחורה , בחוזקה רבה.
אני קם מעיף את האבק הנאסף מגדיי.
אני הולך לכיוון השק איגרוף אבל גייסון מחזיק בידי.
"תעזוב!" אני אומר בקול נמוך ואדיש.
"אתה צריך לסלוח לעצמך , כמו שכולנו עשינו" הוא אומר.
"אני (אגרוף לשק). סלחתי (עוד אגרוף לשק). כבר (לעוד אגרוף לשק). לעצמי!! (האגרוף הכי חזק לשק!)"
"פרסי!" גייסון נוגע בידי.
אני לא יודע עם הוא הרגיש את זה , אבל פתאום הרגשתי פרץ אנרגיה אז , עיניו של גייסון זהרו בצבע כחול , ונראה לי ששלי גם. הרגשתי כאב אז מעל החזה. שם היה את הסמל של הברק.
פתאום ששחרנו ידיים הפרץ של האנרגיה , נפסק.
"מה זה היה??!" גייסון שואל מופתע.
"אין ל-" התכוונתי להגיד , אבל צרחתה של הייזל קטע אותי.
אני וגיייסון הכלנו לרוץ לכיוון הצרחה , ושם מצאנו את פרנק בדיוק פוגע בקיר בחוזקה ומאבד הכרה.
הייזל כיוונה את ידה לכיוון הנגדי , אבל רק ראיתי איך פתאום היא הועפה. רצתי אליה ותפסתי בה לפני שנםלה לרצפה.
"הייזל!!" ניסיתי להעיר אותה , אבל היא לא קמה.
אז הבנתי מה העיף אותם.
עמדה שם מפלצת ענקית, בעל שלוש ידיים רחבות וארוכות. אחת יצאה מהבטן , שיט! נזכרצי במפלצת הזאתי.
זה אחד מילדיו הקדמונים של זאוס, אחת מאאהובתיו היו מפלצת , ואיתה הם נוצרו , למפלצות יש יכולות לשלוט ברוח בחוזקה.
לקחתי במהירות את פרנק והייזל ושמתי אותם במקום מבטחים.
"גייסון , המלפצת יודעת שלשוט ברוח " צייני לו.
"אוקי" הוא עשה גלגלון ובאמצע שלח רוח לעבר המלפצת. המפלצת פשוט הפנתה את הרוח , והיא לא זזה. "וודפא-" שמעתי את אנבת נכנסת, לידה פייפר. "אנבת תיזהר-" המפלצת שלחה אליה זרם אוויר והיא הועפה הרחק. "אנבת" רצתי אליה , שנייה לפני שהוטחה ברצפה בחוזקה תפסתי אותה . שמתי אותה ליד פרנק ווהייזל. חזרתי למקום הקרב , והצאתי את האנקלוסמוס.
שם מצאתי את פייפר צועקת בחוזקה .
פייפר החזיקה את ליאו, "מה קרה לו?" שאלתי רץ אליה.
"הוא היסתכל בעיינים של המפלצתת, אסור!!" היא הרימה אותו , ורצה מחוץ לזאור הקרב.
עם האנלוסמוס ניסיתי לשסף את המפלצת מבלי להיסתכל בעייניה אך הדבר היה קשה מידי. בגלל שגם הייתי צריך להתחמק מהרוח וגם לא להיסתכל בעיניו.
הסתובבתי בחזרה למפלצת וכל מה שראיתי הימם אותי.
את גייסון על בירכיו מול המפלצת בזמן דהיא שואבת ממנו את האוויר.
ניסתי לגרום לגוף שלי לזוז אך לא הצלחתי.
ראיתי את רוח חייו נעלמת מעיניו.
פתאום ראיתי פיצוץ שהעיף את המפלצת וגייסון הוטח ברצפה. פתאום ההלם עבר , רצתי אליו.
למזלי הוא עשיין נשם , אבל ליבו דפק במהירות.
רבה מדי, ולחץ הדם שלו היה גבוה מדי.
פתאום הוא החל לפתוח ולסגור את עיניו בלי הפסקה.
תפסתי אותו , "גייסון!" הזזתי אותו. הוא בשנייה אחת פתח את עיני ועמד על רגליו.
"אתה בסדר?" שאלתי וסוג של אמרתי לעצמי.
"לא!" הוא אמר.
הוא עף למפלצת בחוזקה , ברק ענקי פגע במפלצת ופירק אותה לחתיכות . מרוב שעוצמת הברק הייתה חזקה גם אני הועפתי קצת אחורה. (הברק היה עד כדי כך חזק שאפילו זאוס היה מתרשם ממנו, בכזאתי רמה)
קמתי מסוחרר שומע ביפ חזק בראשי. לרט לאט הביפ ירד וחזרתי למציאות.
ראיתי את גייסון עומד חסר חולצה ומכניסיו קרועים. הוא התקדם לעברי ואז פשוט עצם עיניו וקרס.
*גייסון*
אני לא ממש זוכר מה קרה רק שאני יודע שטני עכשיו בחלום.
"אתה שלי!" יד קרה נוגעת בי.
"רק שלי" קולה יותר עמוק.
"קריו?" אני מסתובב בבהלה.
"גייסון...., חשבתי שהיה בינינו משהו איך עזבתה" היא הולכת מסביבי במעגלית ואני עוקב אחריה.
"צאי לי מהחלום!" אני נוגע בראשי.
"עוד מעט תבין שאתה רק שלי" היא נוגעת בחזיהי , עולה לצוואר , ומתחילה לחנוק אותי.
"דיי" אני צועק שורט אני ידייה.
"דיייי" אני אומר יותר חלש.
היא מצחילה לצחוק
"דייי!" אני צועק בבהלה , ומרגיש עוצמה חזקה.
אני פותח את עייני.
אני מרגיש יד נוגעת במצחי , הכול עדיין מטושטש.
"הוא בסדר" אני שומע כל עדין .
ראייתי חוזרת ואני פה.
"מה- מה קרה?" אני שואל בתמיה.
פרסי סיפר לי הכול.
"איך היא התחילה לחנוק אותך (המפלצת)?" פייפר שואלת ונימת דאגה בראשה.
"אני היסתכלתי בעייניה, זה היה אין לתאר" צמרמורת עברה בראשי, אני לא רוצה לספר להם מה ראיתי.... הרגע הנורא בחיי , עוד פעם לחוות אותו , את הרגע שרציתי למות , לחוות את כל ה-.
"טוב... ( אנבת נכנסת לחדר) שמחה שקמת " היא אומרת לי.
"אנחנו חייבים לצאת מפה ולסגור את הכניסה! מחר בשחר נצא!" היא אומרת ומבטה חד כמו מפקדת.
"תחזור לישון" פרדי אומר , ויוצא מהחדר משאיר אותי ואת פייפר לבד.
היא שמה את ראשה על ידי , ואט אט עייני נעצמו.
מוכן ליום שמחר
אזזז זה הפרקקק תהנו!!!
אנשיםםם שאוהבים פרסי גקסון תתחילו לכתוב סיפור עכשיו!!!!
אני יפרסם אותו בסיפור הזה אם תבקשו!
אתם לא מבינים איזה כיף זה אז פשוט תעשוו כךךך.
השאלה היומית:
רווק/ה או תפוס/ה?
אני רווקה😂😂😅😣
מה לעשול שבימנו קשה למצוא אנשים שדומים לפרסיייי.
