*אנבת*
אני קמה קשורה לכסא.
פרסי מולי יושב מסתכל עליי.
"אמרתי לך שאותך אני שומר לסוף" הוא צחק.
"מה קרה לאחרים" אני שואל , מנסה להתעלם ממבטו הישיר.
"סוד" הוא מתקרב עליי.
הוא מעיף את שיערי מהפנים , ומנשק את צווארי.
ניסיתי להיגעל ולהתנגד , אבל רק רציתי עוד ממנו , עד שפתאום עיניו נפגשו עם שלי , והבנתי שלא באלי ממנו כלום , צבע עייניו היה שונה... לא אותו צבע ירוק ים חיננתי ושהיה אצלו. זה לא פרסי....
הוא ממשיך לנשק את צווארי ואני מתנגדת!!
"די די מותק!!! אחרת את פשוט תמותי!! לא חבל"
הוא צוחק , הוא מוריד את חולצתי ומשאיר אותי רק עם חזיה ומכנסיים.
הוא מנשק את צווארי ופולט קולות גניחה.
"תפסיק" אני צועקת.
"תפסיק!!!" אני צועקת יותר חזק!!!
פתאום הרגשתי אבן מאחוריי , אבן חדה.
התחלתי לחתוך את החבל .
פרסי המשיך לנשק את צווארי , ולנשוך אותי.
אחרי ששיחרתי את ידיי לקחתי את האבן ופשוט דפקתי לו בראש...
וביינתים שהוא התאושש רצתי והמקום.
שיצאתי הבנתי שהייתי בסוג של צריך מעץ, והים מולי.
המקום הזה יכל להיות מקום יפה לגור בה..
התחלתי לרוץ לכיוון היער , שם היה הרבה עצים.
אחרי שעה של ריצה , היער עצמו קטן אבת מאוד סבוך ודחוס , הגעתי לצוק שמלמטה היה ים.
נחתי וטיפלתי בכל פצעיי.
פתאום אני שומעת רחש מהשיחים , הרבה רחשים.
אני מוצאת מקום מסתור למקרה שזה פרסי.
אבל לא.
שתי מפלצות בגובה 2 מטר יוצאת , וביידהן פטיש וגרזן.
ניסתי לא לזוז , אבל ראיתי שהן הולכות לכיווני.
לקחתי חתיכת עץ דקה.
שהן התקדמו לשיחים , קפצתי מאחורנה ודקרתי אחד ברגל.
"הנה החצוייה הטעימה" השני אמר.
"חחחחח מטומטמת שכמוה , בטח היא הבת של אל הטמטום" הראשון אמר זה שדקרתי ברגל.
אחרי שנלחמתי ונסיתי , מצאתי את עצמי שוכבת עם רגל פצועה , רגע לפני מותי.
אחת מהמפלצות עמדה מעליי , היא התחילה ל רים את הגרזן , ועצמתי את עייני מחכה ללא ניתן לעצירה.
אבל אז שמעתי קול נפילה חזקק. פתאום ראיתי את פרסי מולי והגרזן בתוך גבו (מי שלא הבין הוא הציל אותה) עיניו נעצמו והוא נשכב על הקצפה "פרסי!!!" קראתי , לקחתי אותו ורצתי ,
טוב אז אני אנבת צייס עשיתי בחיי הרבההה דברים מטופשים הרבה , אבל היום יש לנו מנצח
פשוט קפצתי מהצוק , החזקתי את פרסי חזק.
נחתתי בקול שפריץ חזק במים , "ומה עושים עכשיו?" שאלתי את עצמי.
פתאום גל ענקי באה עלינו , התחלתי להיבהל ולהחזיק חזק יותר את פרסי , אבל הגל איכשהו עצר מולנו , "מה?" היתקקבתי לגל ונרתעתי שבנתי שהוא סוג של קשיח , עליתי על הגל עם פרסי , ניסיתי להישאר ערה , אך ללא הצלחה.
***
"איי" אני קמה נכאב בצלעות , אני פותחת את עיני ונמצאת על הארגו 2.
"אנבת!!" פרנק מתקרב.
"איפה פרסי?" אני לוחשת.
ואז אני קולטת את גופו מולי.
אני מקווהה ששהוא בסדר
"איך הגב שלו??" אני קמה ,
"מה אמור להיות לו בגב?" פרנק שואל.
רגע מה
"מה זאת אומרת? דקרו אותו בגב ב-"
הפצע מהגרזן הענקי פשוט נעלם,
פרסי התחיל לקום.
"אנבת הוא קם!!"
*פרסי*
"הוא קם" שמעתי קול מוכר צועק.
פתחתי את עיני , ומולי עמדה אנבת.
לאט לאט נזכרתי בכל מה שקרה.
זחלתי בפחד אחורה ונצמדתי לקיר.
"פרסי.... זה בסדר" היא הושיטה לי יד.
"לא!!" העפתי אותה אחורה , ורצתי לחדרי
נעלתי את הדלת ,
שמעתי דפיקות
"תפתח!!!"
משכצי את שיערי בחוזקה
פתאום הדלת הועפה ממקומה , וגייסון עמד מולה.
"אל תתקרבו" אמרתי.
גייסון המשיך להתקרב.
"אתה חבר שלנו לא תפגע בנו" הוא אומר בקול מרגיע.
אני מוריד את ידי משיערי וקם.
"פייפר הרמיוני ה.. הן?" אני לאט לאט אומר.
"הן בסדר" פייםר נכנסה לחדר.
"אני כל כך מצטער" אני רץ אליה ומחבק אותה.
"עאה " כאב מכה בידי איפה שהסמל.
"פרסי אתה ... נפצעת ממש קשה אתה זוכר?" אנבת אומרת.
"כן.. " אני מסתכל על גבי , לא נשאר שם כלום חוץ מקצת צבע אדמדם.
"בוא רגע" אנבת מתקקבת אליי עם סכין.
היא חותכת אותי ביד , והפצע אחרי כמה שניות נסגר.
"מה אתה?"
"אני עצמי"
זה הפרקקק
סורי שלא העלתי דיי הרבה זמן לחץ לימודיי.
הפרק הבא שאני יעלה יהיה בשנה החדשה
השאלה היומית:
השיפ האוהב עליכם?
תשובה שלי:
עליי פרסבת, אבל אני גם מאוד אהבתי את השיפ של ג'ספר , אני לא מבינה מה כל כך מתלהבים מהשיפ סולאנגלו , הוא השיפ שעבר הכי פחות מכל השיפים שיש , אבל איכשהו הם מקבל את כל הקרדיט
אנשים גם החלטתי לעשות ספר שלישי.
(מי שלא יודע , הפרק של היום הוא בתור הספר השני , פשוט החלטתי לכתוב פה אותו כי זה יותר נוח.. אבל את הספר השלישי אני אכתוב באמת בתור ספר באמת )
