*גייסון*
"אני אוהב אותך.... פייפר!" אמרתי.
חיוכה של קריו ירד.
"רגע מה!" הבנתי לאט לאט מה אמרתי.
"פייפר??!!" אמרתי לעצמי.
"מי זאת פייפר?!" היסתכלתי על קריו.
"אהה... בטח סתם, היתבלבלת" היא צחקה.
"כן... כנראה, אבל בכל זאת , מי זו בכלל?!" אמרתי ברצינות.
היא עשתה פרצוץ של לא יודעת.
"אבל מה רצית להגיד?" היא שאלה , והיסתכלתה בעיני.
עייניה היו כחולות /לבנות כקרח. אני לא יודע למה אבל לא הייתי רגיל לזה.
בעיינה של קריו יכלתי לטבוע , אבל זה פשוט לא הרגיש לי נכון.
"אני אוהב אותך , קריו!" אמרתי .
" גם אני אותך, ס-גייסון" היא אמרה.
(קירנציי)
"תקשיב היום אנחנו עוד פעם הולכים לתקוף את מחנה החצויים , "
"אוקי , הפעם אני אהיה יותר חזק וטוב!" אמרתי.
התארגנו ועלינו על הנמרים. והתחלנו ללכת את דרכנו למחנה החצויים.
*פרסי*
"התאמנתי קצת עם החרב"
כל שנייה היסתכלתי על הסמל שלי, של הברק.
אני יכול להציל אותו, אני יציל אותו!
"מוח אצה" אנבת מעירה אותי ממחשובתיי.
"אה וויס גירל?" שאלתי , מתקרב עליה ושם את ידי במותנייה.
היא היסתכלה עליי וגילגלה עיינים.
ואז נישקה אותי.
"בוא לאכול כבר, כירון הסכים שנישב כולנו ביחד!"
"יא באמת, יש!!"חיבקתי אותה.
הלכתי לשולחן ובאמתת כולם ישבו שם.
ישבתי בין אנבת לפייפר . שאכלה סלט (איכסה).
חשבתי על נקנקיות וחביתה.
הם הופיעו מולי.
התחלתי לאכול.
"את בסדר?" שאלתי את פייפר ששחיקה עם הסלט.
"כן , הרבה יותר טוב" היא צחקה בגלל שליאו הפיל את הפנקייקים שלו.
בשנייה צחוקה נעצר והיא התמקדה במשהו .
היסתכלתי על מה , וראיתי שהתחיל לרדת שלג.
"פאק פאק פאק!!" צעקתי.
"היא באה" פייפר אמרה .
קראתי לאנבת, "אנבת תקשיבי, אני צריך שתיקחי את כל החצויים למקום בטוח, שיש יותר חצויים ככה יולר קל לה לפגוע בהם"
היא ישר. צעקה וכל החצוים רצו לאנשהו.
נשארנו רק אני , פייפר , ליאו , פרנק , הייזל, ניקו וריינה.
הלכתי לאן שהחצווים הלכו , ונעלתי , את כולם גם עם אנבת.
שהלכתי בחזרה , שמעתי אותה דןפקת בחוזקנ על הדלת.
"פרסייי!!!! תפתח!!" היא צעקה.
אבל אני לא יפתח, אני לא אתן לה להיפגע , עוד פעם!.
"פרסיייי , נו כבר!" היא צועקת ודופקת יותר בחוזקה.
הלכתי כבר אל האחרים וצועקתיה לא נשמעו.
"תהיו מוכנים" , אמרתי.
בשנייה הזאתי קריו נכנסה רכובה אל נמרים לבנים.
היא ירדה , מהם בעידינות .
"אני רואה שכבר התכוננתם לבואי" היא צוחקת.
גייסון נכנס מאחוריה רכוב גם על נמר וירד ממנו.
היא הורידה את שמלתה , ונשארה עם מכנס וחולצה.
ואז היא התחילה לרוץ אלינו .
אני לא יודע מה קורה עם האחרים אבל אני הייתי עסוק בקריו.
היא שלחה אליי זרם קרח , ושלחתי אליה זרם מים שחסם אותו.
היא הוציאה חרב , ואני והיא התחלנו להילחם.
החרב שלה יצרה משהו קפוא , אבל החרב שלי נטרלה אותו איכשהו. מאז שקיבלנו את הפנינים , נהינו יותר חזקים.
אחרי שאני והיא נלחמים כמה דקות.
היא נשפה עליי ומפיה יצאו דברים מנצנצים, לאט לאט ראשי קפא. ונפלתי על הרפצה. היא הרימה את חרבה מוכנה לדקור אותי , אבל אז היא הועפה כמה מטרים אחורה.
שהיסתכלתי מאחוריי ראיתי את הארי עומד.
"מהר!" הוא עזר לי לקום.
"אתה בסדר!" הוא שאל.
"כן , תודה"
ראיתי מה קורה מאחורה.
גייסון נלחם נגד האחרים.
הוא באמת חצוי חזק.
רצנו לקריו ואני והארי .
איכשהו במזל הצלחנו לפצוע אותה.
היא התחילה לדמם ברגל.
היא נהמה בנו, "זה עוד לא נגמר" היא עלתה על הנמר שלה ופשוט היסתלכה.
"אוקי , לפחות היא הלכה" הארי אמר מתשנף.
גייסון! נזכרתי.
רצתי לכיוום האחרים.
וזה היה לא טוב בכלל.
הייזל החסרת הכרה, הייתה בידיו של ניקו, הוא סחב אותה.
השאר היו פצועים ועדיין נלחמו.
גייסון היה באוויר.
ככה שהיה לו יתרון.
התרכזתי ממש ושלחחתי פרץ מים ענקי לגייסון. שהעיף אותו והפיל אותו על הרצפה.
רצתי לכייונו , והוא היה מעולף ורטוב על הרצפה .
"מהר קשרו אותו" פייפר צעקה.
קשרנו אותו על הכסא. הוא עדין היה חסר הכרה.
פניו היו פצועות ובגדיו השחורים היו רטובים.
הייזל וניקו במרפאה.
החלטנו עוד לא לשחרר את החצויים .
רק למקרה חירום.
"גייסון" פייפר ליטפה את פניו.
הוא לאט לאט פתח עייניו .
שהבין איפה הוא התחיל לזוז . ולנסות להתשחרר.
"שחררו אותי חלאות שכמוכם!!" הוא אמר.
"קריו, איפה היא, מה עישתם לה??!!" הוא צעק.
"קריו שלך עזבה אותך!" צעקתי כיאילו מעיר אותו.
"היא בחיים לא תעזוב אותי , וגם עם כן היא תחזור!" הוא אמר משוכנע בעצמו.
"גייסון, מה אתה זוכר?" פייפר שאלה עם מלוא העוצמה בדיבור הקסמה.
"אתם הרגתם אותי, קריו הצילה אותי מהמתים!"
"מה היא סיפרה לו" אמרתי לפייפר.
"גייסון" היא סובבה את פניו לכיוונה.
"אתה באמת לא זוכר אותי"
הוא עיוות את פניו.
"את הרגת אותי, איך אני לא יזכור אותך" הוא אמר במרשעה.
היא הביאה לו כאפה.
"תסתכל לתוך עייני, "
עינהם נפגשו.
גייסון בהה בהם 10 שניות .
ואז הזיז את ראשו.
"מה נעשה?!!" היא שאלה אותי בלחץץ.
ואז היסתכלתי על הסמל שהיה על גייסון.
הוא היה בצורת עוגן ואז נזכרתי.
"זהו זה!" צעקתי.
"מהה?!!" פייפר שאלה בלחץ.
"היה לי חלום, ופגשתי שם את רופא החיים! , הוא אמר שאני וגייסון מקושרים רוחנית בעזרת הסמלים שלנו. אני לא יודע מה זה אומר , אבל נראה לי יש לי רעיון"
לקחתי את ידו של גייסון , הוא ניסה להתנגד אבל לא שיחחרתי, לחצתי אותה בחוזקה , ופתאום הסמלים שלנו זהרו.
עייני נסגרו.
שפתחתי אותם , עמדתי בתוך חדר. זה הרגיש לי כמו אשלייה.
ליידי גייסון עמד.
"איפה? איפה אנחנו!" הוא שאל אותי.
הוא ניסה לפגוע בי , אבל שניינו פשוט לא היינו שם , אז זה לא עבד.
"תחזיר אותיי!!" הוא צעק.
"גייסון! " נשמתי עמוק.
"רק תסתכל שנייה" צעקתי עליו.
מולנו עמדו אנחנו.
הראו את הפעם הראשונה שנפגשנו.
ואחרי זה איך כמעט הרגנו אחד את השני.
ואת המסעות שלנו ביחד.
והראו שם איך גייסון הציל את פייפר שהיא נפלה מהצוק.
והדבר האחרון שראו זה איך אני הוא והארי קופצים אל קרונוס ואת הפיצוץ.
ואז הכול נהיה לבן.
גייסון עמד שם כמה שניות עמום.
"הכול שקר..... כל מה שקריו אמרה לי שקר."
הוא נזכר לאט לאט .
"ליאו! פייפר!" הוא אמר.
"פייפר" הוא אמר בשמחה.
"אני אוהב אותה, תמיד אהבתי ותמיד אוהב" הוא אמר.
"פרסי", הוא היסתכל עליי.
"אני ממש מצטער , אני לא-" קטעתי אותו.
"זה לא אשמתך, זה אשמת קריו" אמרתי.
החזקתי את ידו , ובאותה שנייה.
פתחתי את עיני.
לא הבנתי איפה אני עד שהבנתי , בעזרת סטירתה של אנבת.
"עוד פעם אחת תעשה דבר כזה אני יהרוג אותך!" היא אמרה לי.
ליידי גייסון שכב קשור.
הוא גם לאט לאט פתח עייניו.
"פייפר" הוא צעק.
"היא שיחררה אותו מהר.
ואז קפצה עליו ונישקה אותו.
"אני אוהבת אותך" היא אמרה לה .
הוא הוריד את פייפר ממותניו ופשוט ישב על המיטה.
*קריו*
לא לא לא לא לא.
הרגשתי שגייסון כבר לא איתי .
טוב נו, גם בלעדיו אני יהרוג אותם.
ושאני יהרוב אותם, זה אהיה כואב ואיטי.
ארוךךךך
אנשים יש לכם סדרה להמליץ לי!!
כמו נגיד , ציידי הצללים, המאה , וכאלה.
השאלה היומית:
עם הייתם יכולים להיול בסדרה אחת , כיאיל להיות ממש בתוך הסדרה והכל , איזה סדרה הייתם בוחרים
תשובה אישית: שלי זה ממש מטומם, אבל הייתי בוחרת אווטר.
כי זה סטח היה ממש כיףףף
