*גייסון*
אני נופל מהעץ לעבר השור.
ניסיתי לעוף אך לא הצחלתי.
הוטחתי בריצפה בחוזקה , קמתי במהירות ורצתי לעזור להארי.
הוא החזיק בהרמיוני , הוא נםצע קצת בראש , אבל לא נורא.
"לך מפה! תשמור על הרמיוני " אני עוזר לו לקום .
"אני לא יכו-" הוא מתחיל להגיד עד שאני קוטע אותו.
"אתה חייב!"
הוא מסתכל עליי, ואז מסתובב ורץ עם הרמיוני (החסרת הכרה) .
אני מסתובב ורואה שהשור , קם ומבטו מעצובן מתמיד. ניסתי לעוף אבל לא היה לי מספיק אנרגיה .
השור התחיל לרוץ אחריי , התחלתי לרוץ.
הרגשתי חום עייני , ואז הבנתי שנעליי נשרפות.
כיביתי אותם מהר.
והמשכתי.
הסתובבתי ושלכתי לשור ברק , הברק פגע בו אך הוא המשיך לקוץ לעברי.
הייתי מוכן לזה שהוא יפגע בי , ופשוט עצמתי עיינים.
אני מחכה לכאב הבלתי נמנע , מחכה ימחכה והוא לא מגיע. שאני פותח את עייני , השור שהיה פשוט נהפך לאבק , ראיתי שמאחוריי עמדו הארי והרמיוני , שניהם מזיעים, ושרביתם מכוון לעבר האבק.
"מה?!" אני שואל מבולבל.
"את בסדר?" אני רץ להרמיוני.
"כן , הרבה יותר טוב" היא מסמיקה.
לאט לאט הבנתי שהשור שרף במהירות את חולצתי , ושנארתי בלי חולצה. (קוראים יקרים שלי , קחו רגע לדמיין מישהו חתיך , אחרי קרב , מזיע , עם קוביות , עומד מולכם, תודו לי אחר כך) .
"תקשיבו , אנחנו חייבים לצאת מהמקום הזה, השור הזה זה רק אחד מהדברים שיש במקום, ובוקשי אותו הצלחנו לנצח" הארי אומר מיואש.
"כן אבל איך" אני יושב על הרצפה.
פתאום ראשי מרגיש כבד.
עייני נעצמות אני מנסה לפתוח אותם אך לא מצליח.
אני רואה את פרסי עומד מולי , אנחנו נמתאים במקום חשוך.
"אחי, אין מלא זמן , אבל תקשיב! כולם בסדר , למזלנו ! אנחנו נמצאים בצד השני של האי! ו-" משם כבר שמעתי מטושטש.
שפתחתי את עייני , ראיתי את הארי " גייסון!" הוא צועק מנער אותי.
"מה ! מה!" אני משפשף את עייני.
"אתה בסדר פשוט פתאום נרדמת פה" הרמיוני אמרה .
ואז נזכרתי.
"תקשיבו האחרים בסדר, הם מחכים לנו בצד השני, פרסי מסר לי את זה איכשהו" אני אומר מגרד את ראשי.
איך לאזעזל הוא פגש אותי במוחשי.
הלכנו והלכנו, כמה שעות. עד שהגענו לסופו של האי.
שם היה ביתן קטן , שנכנסנו אליו . ראינו את פייפר פרסי ואנבת , יושבים על הספה צוחקיםםם.
"גייסון!" פייפר רצה אליי.
היא חיבקה אותי , "למה אתה בלי חולצה" היא הסמיקה , למה לאזעזל כולם מסמיקים לידייי!!!??
"עזבי, העיקר שאת בסדר" נגעתי בשיערה.
"כן....." היא אמרה מסתובבת.
(קיץ קץ החלטנו לא לספר להם על מה שעברנו, הגענו בחזרה למחנה בעזרת פרסי) עכשיו כבר ערב , אני ופייפק מול המדורה והיא שרה שירים .
היא שרה שיר :
הקור שבחורף מחמם את ליבי.....
החום שבעייניה שורף את נישמתי....
שפתיה החמות על שלי......
העולם מנסה להיחמם אך קורה לא מוותר....
אווווו הקור והחום אצלי בלבבב.
אווו הקור והחמום לא עוברררר.
רבים רבים אך לעולם לא מוותרררר.
וככה היא המשיכה לשיר.
ובשיר נזכרתי בקריו.
אני יודע שאני לא אמור להיזכר אליה אבל השיר הזה כל כך הזכיר לי אותה .
כל כךךך עד שכבר אני מתגעגע.
לא! זה רע! היא רעהה!.
אני אומר לעצמי.
אבל פייפר ממשיכה לשיר.
ואני פשוט לא יכול להפסיק , אני אוהב מאוהב מת על פייפר , אבל קריו, אני- לא!!.
אני מנסה להפסיק לחשוב עליה, אבל אני נזכר בנשיקה שלנו בשפתייה החמות בגופה הקר.
בדיערה הלבן הרך ו-
"נו איך שרתי?" פייפר קוטעת את מחשובתיי ושואלת אותי.
"מדהים" אני מנשק אותה .
אני מרגיש רע, אני נוגע בפס השחור בראשי .
אני קם הולך לחדרי , רק מנסה לשכוחח ממנה!
מקריו......!
אנשיםם הבטחתי לכם פרק ושחכתי אז הנה הפרקקקק!!!
תקשיבוו היום בכיתי בבית ספר , (פחדניתתת)
וקיץ קץ היה לנו מבחן וכל הכיתה קיבלתה מעל ל85 ואני קיבלתי 65 . וכיאילו 2 מורות דיברו איתי , וממש נלחצתיי והתחלתי לבכותתת .
וקיץ קץ בגלל שהמורה אוהבת אותייי היא אמרה שבמבחן הבא אם אני יקבל טובב היא תוריד לי את המבחן ולא תחשיב אותו. אבל אני מרגישה מזה רע כי התכוננתי אל המבחן וחשבתי שהלך לי מה זהה טוב (ציפיתי ל90) .ועכשיו קיצר אני מבואסת. אני מנסה לשכוח ולהגיד שזה רק מבחןן , אבל אני לא מצליחההה. ונ.ב עשיתי היום בדיקת עיינים ואני צריכה משקפיים.
נ.ב.ב-יש לי אינטגרם ומי שרוצה לעקוב אחריי שיגיד לי בפרטי, מחזירה.
