*פרסי*
"ניקו?!"
"האחד והיחיד" הוא עזר לי לקום.
"מה אתה עושה פה?!" שאלתי בבלבול.
"אני הייתי פה כל הזמן הזה" הוא הסביר ברוגע.
"איך אתה לא קפוא?!" שאלתי מחזיק בפצע שברגלי שמדמם .
"אני אף פעם לא הייתי.... כול מי שהיה בקרבת למקום הזה לא קפא... ככה שזה לא השפיע אליי" הוא הסביר.
"אתה בסדר?" הוא הוסיף.
"כ-כן!" קמתי והרמתי את אנקולסמוס מוכן לקרב.
"תודה לך" אמרתי וחיבקתי אותו והלכתי לקרב.
קטשתי כמה מפלצות , כמה היו קלות להרג כמה פחות.
אבל איכשהו הצלחנו לחסל את כול המפלצות .
"יופי!" אנבת אמרה מתנשפת.
רצתי אליה בליבוק והיר בתמורה נתנה לי אגרוף לבטן ואז נשיקה.
"אמרתי ל ה י ש א ר" היא הדגישה.
"כל כך קשה להפנים?" היא ציחקקה קצת ממש ככה שבקושי שמעו.
"אז ככה!" היא עזבה אותי וצעקה בקול חזק לכול האחרים.
"עכשיו לחפש את מה שזה לא יהיה.... פשוט שתראו משהו שמשוך אותכם תקראו לי או להרמיוני! תתחילו לחפש ותיזהרו, תיתפצלו לזוגות ותמיד תשימו עין אחת על השנייה!"
"ניקו!!" הייזל רצה אליו בחיבוק וקפצה אלייך.
"סוכריה קטנה!" הוא ציחקק.
"חשבתי שגם אתה הוקפאת!" היא לא שיחררה אותו מהחיבוק.
"שאני אנטוש אותך , לא יקרה בחיים. אבל בחיים."
"גם אני התגעגעתי גווסט קיד" גייסון הביא לו אגרוף קטן בכתף.
"שמח שכולכם בסדר!" הוא חייך עם הפקצוף החיוור שלו.
"אנבת!!!!!!!!!!!!!" ליאו צעק ואז כולהו רצנו לאיפה שהוא היה והוא החזיק בידו שרשרת אדומה הנראה עשויה מזהב , ובה טליון שהוא בעצם אבן בצבע סגול עדין , יותר כמו צבע ויולט.
"זה זה!" הרמיוני צעקה ולקחה את זה מידיו של ליאו ובחנה את זה.
"זה הנשק שלנו!" היא חייכה באושר.
"כן!" אנבת צחקה.
אבל באותו שנייה שמענו צעקה חזקה מהאיםה שהיינו יותר קרוב לכניסה הממש.
"אל!" גייסון רץ לשם ואז ראינו כמה מפלצות דוחפות אותה לתוך הבור שתיפול.
"לא!" רצתי לשם ובשיסוף אחד שיספתי את כולם ,
"את בסדר?" עזרתי לה לקום.
(תדמיינו שהם עכשיו עומדים ממש ליד הבור איםה שנופלים לטרערוס עצמה)
"כן" היא שיפשפה את הלכלוך.
ואז שנייה אחרי זה הרגשתי משהו חובט לי בראש ואז הכול ניהיה שחור ואיבדתי את השליטה בגופי .
**אל**
"פרסי"
מפלצת אחת הביאה חו אגרןף חזק לראש והוא נפל לכניסה אבל אני הספקתי לתפוס אותו בחולצה.
"תתעורר בבקשה!" ניערתי אותו בחוזקה והוא התחיל להחליק לי.
"פרסיי!!" אנבת רצה לשם והקול שלה שבור.
החולצה שלו נקרע והוא נפל והחלטתי ליפור איתו.
ליפול לטרטרוס.
"לאא!" ניקו עכשיו תפס לי ביד.
"ניקו תעזוב אתה תיפול איתנו!" אמרתי לו בקול מייאש שבור ומתחנן.
הוא החזיק אותנו ממש חזק , וראיתי איך שהוא מסתכל על האחרים שיבואו כבר.
"לא עושה את זה עוד פעם!"
"כבד... מדי!" הוא נמשך איתנו ובעצם...
שלושתיינו פשוט נפלנו.
לתוך טרטרוס האדירה.
"תעשו מה שעשיתן פעם שעברה... זאת הדרך היחידה!"
"לא" שמעתי את הצעקה של גייסון דוהת בזמן שאנחנו נופלים.
גייסון התעופף לשם ותפס אותנו
"גייסון אנחנו כבדים מדי!" אמרתי.
"אני לא רוצה לנטוש אותך..." הוא עדיין מנסה.
"אתה חייב"
נישקתי אותו על הלחי ופשוט פתחתי את היד שלו ככה שהוא יביא לנו ליפול.
קירבתי את פרסי יותר אליי ואת ניקו , ככה שנפלנו בתור גוש אחד.
בדרך למותנו.
לא. אני לא אביא להם למות!
אני אגן עליהם ככול שאפשר.
**פרסי**
לא לא לא לא לא לא לא לא לא לאאאאאאאא!
ראיתי הכול קורה מנוקדת מבט של רוח.
אני התעלפתי ואז כאילו חלום שמשקף את המציאות... לא פלזי לא...
אני לא אשרוד במקום הזה עוד פעם.
בלי אנבת...
אלים אדירים... למה .. אלות הגורל למה אתן ככה מתאכזרות אליי.
נכון אמרתי מיקודם "למות ליד המקום המפחיד בשבילי בעולם"
סליחה טעיתי.
"למות בתוך המקום הכי מפחיד בעולם."
אני לא רוצה את זה.
אני לא רוצה חיים כאלה.
לא עוד פעם לעבור את הסיוט הזה , אני לא יכול.
הלוווו
זה הפרקקק
תהנו.
שיר אהוב?
Thunder-imagene dragons
הפרק הבא יעלה בקרוב , כנראה. תלוי כמה הצבעות יהיו בפרקקק הזה..
