* גייסון *
"פרסי!" שמעתי את אנבת צורחת ,
צרחה שהעירה אותי משינתי.
הראש שלי כאב ממש והייתה לי סחרחורת נוראית.
היסתכלתי סביב וראיתי שאני על משהו...
הרגשתי ידיים סביבי.
"פ..פ-ייפר?"
הסתובבתי.
יידיה הירפו ממתוניי ועל פניה הייתה הבעה דאגה רצינית.
"פרסי!!!" שמעתי עוד פעם את הצרחה שהעירה אותי.
היסתכלתי למטה וראיתי את אנבת על השלג ,
ועל ברכייה פרסי....
הוא היה נראה נורא!
פניו היו יחוורות מאוד.
ירדתי מהדרקון שהתגלה כפרנק.
ניסתי ללכת אבל הסחורחורת הכתה בי בחוזקה.
נפלתי על הרצפה .
"גייסון!"
פייפר התקרבה עליי ועזרה לי לקום.
"אתה עדיין ממש חולה! תחזור לנוח!"
"לא.."
היתקדמתי לכיוון אנבת...
"אנבת תקשיבי.... סמל הפיניקס! הוא יכול לעזור לו!"
נזכרתי בפתאומיות
היא הסתובבה עלי ועייניה היו אדומות מצופות בדמעות שלא יכולות לצאת.
"איך... לגרום לו לעבוד?"
היא שאלה בקול צרוד ושבור.
"אני- אני לא יודע"
משכתי בשערותיי וקברתי את פניו ביידי בנסיון לחשוב על משהו...
אז עלה לי רעיון.
החזקתי ביד של פרסי והתרכזתי.
ראיתי שסמל הברק שלו זהר
ואצלי סמל העוגן זהר גם כן.
ואז הכול נהיה חשוך וראיתי את פרסי יושב לו בחדר.
החדר היה נראה מאוד בייתי אז שיערתי שזה החדר שלו בבית של אמא שלו.
"פרסי!" רצתי אליו.
היתקרבתי יותר ויותר וראיתי שהוא מסתכל על משהו.
הוא היסתכל על תמונה ובה הוא אנבת וגרובר מתחבקים.
הם היו נראים בני 14 ככל היותר.
הוא היסתכל עליי אבל החזיר את מבטו לתמונה.
"פרסי! מהר בוא!!"
אני ידעתי שהוא שומע אבל הוא התעלם.
הוא שם את הצמונה על השולחן ונעל את נעלי הבית שלו והלך לסלון.
הלכתי אחריו וראיתי את אנבת שוכבת על הספה עם שמיכה כחולה רואה סרט.
מלך האריות האמת.
"מוח אצה בוא כבר!!" היא צעקה לו.
"בא בא חכמולוגית"
הוא קפץ על הספה וחיבק את אנבת והיתכסה בשמיכה.
"למה דווקא את הסרט הזה! אתה יודעת שאני תמיד בוכה בו"
פרסי התלונן ועשה פרצוף בוכה.
אנבת גילגלה עיינים .
"אל תדאג אני אשמור עליך נסיכה" אנבת אמרה בקול גברי.
שניהם צחקו.
אז הבנתי... זה החיים המושלמים של פרסי.
מה שהוא רוצה שיהיה בחייו.
להיות עם אנבת בשקט , בלי נבואות , בלי אבדות.
"פרסי!" התפרצתי לסלון.
הוא לא הגיב.
עצמתי את עייני ונשמתי חזק.
"אולי זה החיים המושלמים, אול אתה מרגיש שלכאן אתה שייך.. אבל לא!
בחיים האמיתים אתה גוסס ממש... ואתה לא הולך למות בגלל סמל הפיניקס אתה תישאר תקוע ככה.
במצבך... ואנבת בחיים האמיתים מתה מדאגה...
היא מחזיקה אותך בידיה ובוכה!
אז תחזור!"
שפתחתי את עייני נמצאתי במקום השחור..
"איך חוזרים?" פרסי עמד מולי והסתכל לי ישר לתוך העיינים , תמיד היה לו את המבט הזה שאתה לא יכול להסתיר ממנו כלום.
חיבקתי אותו חזק.
"אני שמח שבחרת לצאת משם...
עכשיו תחזיק לי את היידים ותתרכז"
החזקנו ידיים עומדים זה מול זה .
והרגשתי כל חתיכה מהגוף שלי מתפרקת.
ואז הרגשתי אוויר קר נושב בראשי ויידים חמות מוכרות מועברות בשערי.
פרק קצרר אבללללללל ווטאבר.
אהבתם?
השאלה היומית:
סדרה אהובה?
(תענו בתגובות... יכול להיות כל סדרה, אנימה, דרמה וכו...)
עליי זה המאה... (the 100)
סדרה מהממת ומעניינת...
יש בה הכול..
ממש ממליצה👍
