קמתי עוד פעם מזיע.
נשיתי חזקה.
וליבי פועם במהירות.
אני רץ לבחוץ , הולך סביב הביתנים מנסה להרגיע את עצמי מהחלום.
בחולם חלמתי את אותו סיוט מתמשך , מה שקרה שאני וגייסון מתנו.
איך קריו נוגעת בראשו והוא צועק בחוזקה מכאב.
אני מסתובב במם הביתנים עד שאני מרגיש משהו מתקרב אני מסתובב במהירות .
ושם עומדת אנבת , " אנבת" אנע צועק!
"הבלתי אותך מוח אצה" היא מחייכת.
"מה את עושה ערה?" אני שואל.
"סתם, לא נירדמתי ואז ראיתי אותך עובר בחוץ"
לאט לאט בידי נהיית צמרמורת ואני מבין שקר לי.
"אני חוזר לישון, פשוט ממש קר בחוץ" אני אומר מסתכל בחשד אל האוויר.
"כן גם לי ממש קר" היא מכסה את זרועתייה.
"זה לא בסדר! , משהו לא-" אני בא להגיד.
עד שמתחיל לרדת פתיתי שלג.
"שיט! היא באה " אני אומר נושך את שיערי.
"אנבת תקשיבי , תקראי לחבורה מהר! " היא רצה לעבר הביתנים.
אני עומד ליד השער , הקור כבר גבר ונאסף שלג על הרצפה.
אני מוציא את חרבי שמוציא אור ירוק חזק מטבע.
פתאום קריו נכנסת דרך השער רכובה על הנמרי שלג שלה.
היא יורדת מהם.
היא מתקדמת לעברי , שולחת זרם קרח.
אני קופץ לצד מתחמק מהזרם.
הפעם אני שולח לעברה זרםמים ענקי , היא לא זזה , הזרם שכמעט פגע בה נהפך פתאום קרח , שפתאום נהפך לנטיפי קרח חדים.
הנטיפים מופנים אליי ומתחילים לנוע במהירות אליי.
שולח זרם אך הם פשוט עוברים אותו , אחד מהנטיפים ננעצו בכתפי שני שרטו את רגלי , אחד שרט את בטני בחוזקה , ואחד כמעט פגע בפני , ללואי הייתי שובר אותו עם חרבי.
אני בחולשה קורס אל שתי ברכי , מחזיק את הפצע בבטני.
קריו התקדמה לעברי ובשנייה אחת היא העופה אחורה ונפלה.
גייסון מגיע ועוזר לי לקום.
אני וגייסון הולכים לאנשהו, אני מסתכל על קריו היא קמה ומכוונת את ידה על השמיים, פתאום עייניה זוהרות והיא מתחילה לצעוקק.
אני וגייסון ממשכים ללכת , עד שהבנתי לאן.
"לא!" אני עוצר !
אנחנט בורחים, ליאו והשאר עולים על היפסטוס.
"פרסי אנחנו חייבים!" הוא מושך אותי ואני מתנגד.
"לאא!!! , אני לא משאיר את החצויים האחרים" אני הולך מנסה ללכת לכיוון קריו , אך גייסון מחזיק אותי.
"תעזובב!!" אני מרביץ לו בידו בחוזקה.
"סורי!" הוא אומר לי.
ואז הוא שם את ידו על צווארי.
אני מתנגד , ושורט את ידו, אבל לאט לאט עיגולים שחורים מבצבצים מול עייני ואז הם נעצמות.
(גייסון בעצם עילף את פרסי למי שלא הבין)
* * * * * *
אני קם , ראשי כואב , אני רואה רק אור מעומעם.
שאני פותח את עייני אני רק רואה שמיים , שמייים כחולות בתזוזה.
אני יושב ומרגיש שמשהו תומך בי.
ראייתי היתחדחדה והבנתי שכל החבורה (ה7 הארי והרמיוני , רון נשאר בהגוורד) על היפסטוס.
"לא!" אני קם במהירות!.
"פרסי" אנבת באה אליי.
"יחתיכת חרא! בן זו€ה" אני מזיז את אנבת ופונה אל גייסון.
"החברים שלנו שם , ניקו וויל ריינה כולם! אני הייתי צריך להציל אותם!" אני שם את ידי בראש.
"פרסי! אתה היית פצוע (אני נוגע בתחבושת ששמו לי, לא היה לנו סיכוי , לא היינו מוכנים לזה שהיא תתקוף, נרד מהיפסטוס במחנה יופיטר ונשאל מה קרה שם!" אנבת צועקת אלי.
אני לא יכול .
אני השארתי של את חבריי.
הייתי צריך למות , לפחות למות בשבילם.
"אחי תקשיב אני מצטער אבל לא יכלתי לתת לך למות" גייסון אומר.
אני פשוט לא עניתי וסיננתי.
"נו אחי" הוא אומר .
"נו טוב" עשינו כיף אחים כזה.
ירדנו מפסטוס לעבר המחנה.
מוזר דווקא חשבתי שהרבה חצויים רומיים הפיגשו רותנו אבל זה לא קרה. ירדנו והלכנו וביינתים לא ראינו אף חצוי. חיפשנו ופשוט לא מצאנו.
"חברים..." אני שומע את ליאו אומר.
אני מתקדם לעברו ופשוט פוער פה.
כל החצוויים הרומים פשוט קפואים, כיאילו עומדים ולא זיז, קפואים.
"וודפא-" אני בא להגיד.
"לא!" גייסון מאחוריי.
הוא רץ לעבר חצוייה , אבל אז הבנתי מיז את תאליה.
הוא מזיז אותה אבל היא פשוט עומדת ולא זזה.
"תאליה" הוא מנער אותה.
כל החצווים קפואים ניסנו להעיר אותם.
הלכנו לבחוץ .
כל האנשים קפואים.
גם החיות הכול.
חוץ מאיתנו.
פתאום רופא החיים מוםיע מולי.
"רגע אי-"אני מתכוון לשאול אבל הוא קוטע אותי.
"פרסאוס, אני גם קופא, רק רציתי להגיד שכל אלה שקפאו , שזה כולם בס"הכ , קפאו בגלל קריו, היא זימנה את אותו כוח שהיקפאי את האלים.
רק אתם נשארתם בגלל שאני ספגתי את הפגיעה במקומכם. ואלה שקפאו נשאר להם חודש לפני שימותו! " הוא אמר והתפוגג.
לא הספקתי אפילו להגיד לו תודה .
רצתי לאבר החבורה וסיפרתי להם הכול.
"אני לא מאמין" פרנק אמר.
"לא יכול להיות" הייזל נכנסה לתוך ידיו של פרנק.
פתאום הטלפון שלי צילציל.
"רייצ'ל" צעקתי.
עניתי במהרה.
"פרסי תקשיב אין עוד הרבה זמן בשבילי , אני גם קופאת! , קיבלתי נבואה היא אומרת.
העולם קיבל את קיפאון הנערה.
שכל יצור חי כבר לא הזיז שערה.
חוץ מ7 גיבורים שעילהם לא קצת קרה.
אחד מהם לא ישרוד את המלחמה.
והוא ילד של -"
רייציל כבר לא דיברה.
"רייצל !" אני צועק לרמקול של הטלפון.
"כוסעמק היא קפאה!!" ליאו אומר מוציא אש מידו.
"לא עוד נבואה כזאתי" אנבת צעקה למעלה לאלות הגורל.
"זה אומר שאחד מאיתנו ימות! " אני צועק לחברה!
לא דיברנו על המפשט , החלטנו את הלילה לעביר בביתנים במחנה יופיטר.
בידיעה שרק אנחנו נשארנו ערים!
וזה הפרק להיום אז קולולולולוו.
אנשנושים, תשאלו אותי כל שאלה שאתם רוצים לשאולל, הכוללל! אני יענה לכם על הכולל!
אתם יכולים לשאול אפילו משכו פרטי שלכם וסתם להייעץ....
השאלה היומית:
הקראש הראשום שלכם , (יכול להיות מסדרה כלשהית ויכול להיות שלא)
הקראש הראשון שלי היה צוקו מאווטרר( שרופה עליוו)
