שפתחתי את עייני מצאתי את עצמי במחנה הרומי
כולו היה הרוסס . כל הביתנים נהרסו ונהפכו לערימת אבנים . "מה...?" אמרתי לעצמי , הבנתי שהייתי לבד במחנה , כי שחיפשתי מישהו לא היה אף אחד. הגעתי לבניי יופיטר , הכל היה הרוססס הכול . נפלתי על ברכיי וצעקתי. איך כל זה קרההה??.
הרגשתי יד נוגעת לי בכתף , הסתובבתי במהרה . וראיתי פרצוף מוכר "ריינה" קמתי במהרה וחיבקתי אותה . "מה...מה קרה פה?" .
"אתה לא זוכר.....הפסדנו במלחמה , המחנהה נהרסס, כל החצוייםם ברחו לא נשאר כלום" היא אמרה והתחילה לבכות.
לא זכרתי שדבר כזה קרא" ריינה הסתכלה עליי ובעיניה היה מבט מרחם .
באותה שנייה ראיתי בעיני את כל הזכורונות שיש לי מהחחנה לא הייתי מרוכז במה שקורא בחוץ.
שמעתי קולות , קולות של ברקים ורוחות . שהבנתי מה קרה , מרוב שהתרגזתי התחלתי להפעיל רוחות וברקים . ראיתי את ריינה על הרצפה שוכבת ובבטנה תקועה קרש עץ "ריינה!" ישר התכופפתי . "מה!!! לאא" לחצתי על הפצע . "גייסון זה לא אשמתך" היא אמרה לי . "ריינה הכול בסדר אני יקרא לרופא את תחזירי ב.."
"גייסון לא!" היא אמרה לי
"לאא....אנחנו יכולים הכול מהתחלה לבנות את הביתנים ו..." אמרתי
"לא גייסון...זה לא אפשרי
"למה לא?" שאלתי אותה , בעודי עדיין לוחץ על הפצע
"גייסון אני הבת של בלונה , זה כבוד בשבילי למות כגיבורה שעתה הכול ביכולתה " אמרה והתחילה להתשעל דם.
"ריינ-" ראיתי את הזטהר בעייניה נעלם.
וזהו היא מתה
"לאאאא!!!" נפלתי על ברכי והתפללתי לאבי לכל אחד שיציל אותה
ראיתי טורנדו ענקי שיצרתי ובתוכו ברקים , כבר לא היה לי אכפת .
לא האמנתי...
ריינה מתה.
בגללי.
בבקשה לאא אבא תעזור לה
בלונה בבקשה
יונו אפילו את
התפללתי.
אחרי זמן רב התמודדתי עם העובדה היא מתה
ואין דרך להצילה.
קמתי וסגרתי את עייניה.
שפתחתי את עיני מצאתי את עצמי עומד על הדשא . נפלתי על ברכי . פייפר רצה עלי
"גייסון" שמעתי במעומם
"גייסון!" יוד פעם שמעתי הפעם קול אחר
שראשי חזר הבנתי שקוראים לי
"אני בסדר" קמתי והלכתי לצד ישבתי ולא דיברתי
בכלל
הפרקק הבא הוא של פרסיי
שאלה:מי הדמות האהובה עליכם?
תשובה: עליי פרסי כי הוא המקורי
שאלה 2: מי הדמות הכי דומה לכם?
תשובה: לדעתי ליאו , זה סיפור ארוך
תענו על שאלות בתגובות
