*גייסון*
מהרגע שיצאנו מהמערה הרגשתי אבנים נאספות על ליבי. אם משהו יקרה לפרסי זה אשמתי.... אני כזה אנוכי!!
אני מקלל את עצמי , כמה טעיות בן אדם אחד יכול לעשות, כמה??!!!
"אני לא מאמינה שעשית את זה!!" אנבת נכנסת לחדרי בארגו 2.
"אנבת אני כל כך מצט-"
"לא! אתה לא! פרסי יכול להיות מת בגללך , מת!"
" אנבת אם הייתי משחרר אותך היית נלקחת עם פרסי.. ויכ-"
"לפחות הייתי איתו , אם משנו קרה לפרסי אני לעולם לא יסלח לך..." היא מביאה לי כאפה שמשאירה כתם אדום על לחיי ויוצאת טורקת בחוזקה את הדלת.
מה עשיתי?!!?
אני חייב ללכת להציל אותו , רק אני! אסור להערב אחרים... אני לוקח דברים שאני יוכל להיעזר בהם, ומשאיר לאחרים מכתב , אני פותח את חלוני בחדרי ויוצא ממנו בלי שאף אחד רואה ומעופעף לעבר המנהרה.
נחתתי ליד המנהרה ופשוט נכנסתי , עם פנס קטן ככה שאני יקאה מה קורה אבל אך אחד לא יראה אותי , מצאתי חדר קטן היחיד שהיה במנהרה , פתחתי אותו עם הרגל בחוזקה , שם ראיתי את פרסי מדממם מחתכי סכין ואת המכשפה צוחקת.
"גייסון גרייס... כמה נעים לפגוש אותך" היא צוחקת , היא לוקחת סכין ומעיפה אותו עלי , אני במהירות זז ומוציא את המטבע והופף אותו לחרב . אני עף אליה וחותך אותה קצת, הפצע שלה מתרפא במהירות..
"ווספאק!" אני מתפלא , הוא התרפא כהרף עין, ועכשיו הבנתי שהסתבתכתי.
"עכשיו כבר עיצבנתה אותי" היא מכוונת עליי את היד ופתאום אני מוצא את עצמי צמוס לקיר בלי יכולת לזוז.
היא מתקרבת עליי ומעיפה לי את השיער מהפנים , "עזבי אותו!!" פרסי צורח מהצד פצוע
*פרסי*
קמתי שאני שומע רעשי צעקות ומילים , ראשי מסוחרר ופצעי שורפים ראייתי מטושטשת ואני רואה את המכשפה מתקרבת לגייסון "עזבי אותו!!" אני צורח אבל היא רק צוחקת, היא מזיזה לו את השיער וחותכת לו את החולצה , ואז לוקחת את סכינה ומתחילה לחתוך אותו בכאב הוא צורח , הוא מנסה ללהתנג אבל הוא דבוק לקיר
אני מנסה לפרוץ את האזיקים ולרוץ לעזור לו אבל הם חזקים מדי , המכשפה עוזבת את גייסון שמתנשף בחוזקה ובאה עליי
"איפה החרב שלך??" היא שואלת אותי את אותה שאלה ששאלה כבר שעות.
"אני לא יודע מכשפה מכוערת שכמוך לכי זדייני!" אני יורק בפנייה! ומשקר,
"איך שאתה רוצה" היא מפשילה את שרבולייה ומביאה לי אגרוף.
"איפה..(היא נותנת לי אגרוף) החרב... (היא נותנת לי עוד אגרוף) שלך???!! (היא צורחת ומביאה לי אגרוף חזקק ברמות, מי ידע שמכשפות חזקות)"
פתאום אני נמצא בצוק שהכול דשא ופרחים ומהצוק היה ים, הרחתי את הריח המתוק של הים שאפילו שאני מריח אותו כל יום הוא כל הזמן מדהים אותי.
"שלום פרסאוס" קול גברי אומר
אני מסתובב במהירות , ורואה שם עומד מישהו שאני לא מצליח להבין מה פניו , זה כאילו אני רואה פנים אבל לא מצליח לזכור אותם , להבין אותם...
