תנו לה ללכת-22

123 4 8
                                    

* פרסי*
וזה היה הרגע שלא חשבתי על כלום....
ליטרלי על כלום....
רק ראיתי את הפנים המפוחדות של אנבת שאחד מהאבירים הצמיד סכין לגרונה....
ראיתי את זה שהיא היסתכלה עליי ומבטה אמר לי לי הכול.
היא היתחננה שלא ניתן את עצמנו להם ושנברח ..
אבל אני לא יכול לעשות את זה , אני בחיים אבל בחיים לא יעזוב אותה!
" טוב.." הורדתי את האנקולסמוס על הרצפה..
"פרסי ל-" אנבת התחילה להגיד
"שתקי!" האביר הצמיד יותר חזק את הסכין לגרונה הויא החלה קצת לדמם.
"תורידו נשקים!!" חייבתי את חבריי
כולם הורידו לאט....
"עכשיו אנחנו הולכים לתת לכם משהו לשתות... זה יעלף אותכם , כדי שלא תעשו בעיות בדרך לארמון..." האביר שהחזיק את אנבת אמר
"ואיך נדע שזה לא יהרוג אותנו בשנייה?" הארי שאל
"אתם לא" האביר אמר , הוא הצמיד את הסכין לגרונה של אנבת עוד יותר.
" טוב טוב נשתה!" אמרתי.
האבירים האחרים הביאו לנו בקבוק ובו היה נוזל סגול ויולט חלש.
הראשון ששתיתי זה אני.
בהתחלה הכול היה בסדר עד שהתחלתי להרגיש סחרחורת ואז בום!

"פס... פרסי!" שמעתי קול לוחש לי.
פתחתי את עיני
מיצמצתי כמה פעמים להיתרגל לאור הקודר.
"מה.. איפה אנחנו?" שאלתי את הרמיוני שהייתה קשורה לידי.
"לא יודעת רק אחרי שהיתעלפת כולנו שתינו את הבקבוקים ואז קמנו פה..." היא הסבירה.
אנבת!!
"איפה האחרים?!" שאלתי בצרץ
הרמיוני הפנתה את מבטה לקיר , שם היו תלויים וקשורים , הארי פייפר גייסון ואנבת.
כולם היו מעולפים.
"חיבים לצאת מפה.." לחשתי לה.
"מישהו בא...תעשה את עצמך מעולף!!"
עצמתי את עיני והרקנתי את ראשי.
בדיוק אז הדלת נפתחה.
שמעתי צעדים מתקרבים , ואז אגרוף חזק בפניי.
"בוקר טוב היפיפיה הנירדמת" אביר אחד הביא לי.
"יבן של ז$נה" ירקתי עליו.
"מי אתה?! איפה קריו?!?!" שאלתי אותו בנוסף.
הוא הביא לי עוד אגרוף
"קריו לא פה כרגע אבל לי יש משימה... בשבילך"
חיוך קטן נוצר על פניו.
"תביא לחברים שלי ללכת!!! תשאיר אותי!!" היתחננתי.
אני לא יכול להביא לעוד מישהו להיפגע..
האביר החל לצחוק בחוזקה.
"החברים שלך חלק מי זה..." הוא הביא להרמיוני אגרוף.
"אל תיגע בה!!" צעקתי.
"טוב כדי שלא תבכה אני אתחיל עכשיו"
הוא החזיק את ידי והחל לקחת אותי לחדר מסויים.
ניסתי להתנגד אבל לא יכלתי בעודי קשור.
הוא הכניס אותי לחדר מסויים.. שם היה חרבות וכל מיני כלי נשק.
היה שם נער , בשנות ב20 לחייו , הוא נראה קצת יותר מבוגר ממני והיה לו שיער שחור ועיינים שחורות.
"תהרוג אותו"
"מה? להרוג אותו?"
"אתה חרש או משהו? תהרוג אותו!!"
"מה הוא עשה?"
"זה כבר לא עניינך, תהרוג אותו ואשחרר את חבריך.."  היה חו חיוך מטופש על פניו שרק רציתי למחוק.
הדלת נסגרה והשאירה אותי עם הנער.
"פליז לא... לא עשיתי משהו רע... רק גנבתי אוכל למשפחה שלי... אחרי כל הסופות והצונאמי אחותו הקטנה נהייתה חולה ולא היה אוכל אז גנבתי קצת.."

אני לא יכול לעשות את זה.... אני בחיים לא אפגע בחפים משפע.
אבל החברים שלי.... לא ישחררו אותם עם לא העשה את זה.

גיבורי האולימפוס -אחרי הניצחון Where stories live. Discover now