לפני שמתחילים יש סיפור מדהים , קוראים לו "פרסב'ת והצרות שהם גורמים" של הכותבת
TamarRabinovitz ממליצה לקרואאאא בחום
*פרסי*
קמנו , בבוקר.
אני מרגיש שמשהו מעיר אותי .
"עוד 3 דקות , אמא" אני מלמל.
ואז אני מרגיש מים קרים נשפכים על פניי.
הם לא ממש העירו אותי , אז המשכתי לישון.
שמעית קול מלמל משהו.
ואז מישהו אחר עונה לו.
פתאום אני מרגיש דתי ידיים , מחזיקות ביידי וברגליי מרימים אותי מהמיטה.
אז פשוט זורקים אותי למיטה.
אני נופל על הרצפה באנחה כואבת.
"איייייי!" אני קם מחזיק בצלועתיי.
מולי עומדים גייסון וליאו , צוחקים.
"בוא , הולכים ממחנה יופיטר..." גייסון אמר יוצא , מהחדר.
"אבל למה?" החזקתי בידו.
"בגלל... " הוא גילל גל עיניו וצחק , מאחורה. ראיתי ליאו מחקה אותי.
"ליאו!" צעקתי רץ אליו.
הוא ברח מהחדר.
"בגלל, שאנחנו לא רוצים לפגוע בחצויים האחרים, ננעל את הכניסה, בעזרת כישוף , ונלך." הוא סיחם את דבריו ויצא מהחדר.
אכלנו והכל טוב היה בסך הכול.
יצאנו מהמפל , ועמדנו מול הכניסה.
הארי והרמיוני כיווני , את המטה שלהם לכיוון המעיין.
הם לחשו משהו, ופתאום המעיין עצר.
ניסתי לעבור דרכו , אך בוא היה נושקה . ולעבור דרכו לא היה אפשרי.
"יש" הארי והרמיוני הביאו כיף, ואז התנשקו.
הלכנו לכיוון פסטוס והתחלנו לעלות.
"לאן טסים?" שאלתי את אנבת.
היסתכלתי למטה בפחד.
לא אהבתי תטוס על היפסטוס.
הייתי מעדיף להיות קרוב לאדמה.
היפסטוס עף קצת יותר גבוה, ורגשתי את הלחץ בחזהי.
האוויר מהיה יותר דליל והיה יותק קשה לנשום.
"אנחנו טסים עכשיו , לסן- פרסי? את בסדר" היא שואלת נוגעת בכתפי.
רציתי לענות לה כן , אבל אז הרגשתי את ראיותתי מחסירות נשימה.
לאט לאט עייני נעצמו.
אחיזתי הדרקות הרפה.
ונפלתי.
*גייסון*
אני יושב מאחורי פייפר.
מחזיק בה חזק.
עד שצעקה הרועשת של אנבת מעירה אותי.
היא צעקה "פרסי!" הסתובבתי במהירות.
ואנבת מסתכלת לצטה ופרסי כבר לא מקדמיה.
"פאק" קמתי מהיפסטוס במהירות.
וקפצתיי למטה.
דהייתי עוד קצת למטה במהירות רבה.
ואז בצד ראיתי את פרסי מתפתל ברוח , נופל לעבר מותו.
עפתי לעברו, אך בשנייה אחת מהירות גברה , והוא נםל יותר מהר.
דהיתי למטה.
פרסי כבר היה קרוב לרצפה.
"נו נו" אמרתי לעצמי
ולבסוף הוא כבר נגע ברצפה...
עם הרגל אבל תפסתי את גופו לפני שכולו נפל.
רגלו נשברה, אבל הוא בסדר.
הנחתי אותו על הרצפה.
"פרסי"ניערתי אותו.
הוא לא קם.
בדקתי את הדופק שלו.
הוא היה ממש אבל ממש גבוה.
(הרמות לא אפשריול כמעט)
ונישמתו הייתה מהירה.
בדקתי את ראשו.
הוא קודח מחום.
הוא היה כולו מזיע.
החזקתי אותו ועליתי למעלה , לשמיים.
אנבת היילה בידיה של פייפר שהרגיע אותו.
שהן ראו אותי שניהם אמרו , "גייסון!"
נחתתי על הספינה ומסרתי את פרסי לאנבת.
"מצבו לא טוב" אמרתי בשקט.
אנבת מזגה לו אמברוסה, רגלו חזרה למקומה.
"הוא עדיין קודח" היא נגעה במצחו.
"איך , אבל הבאנו לו אמברוסה" הייזל שאלה בדאגה.
נחתנו , ניסנו הכול. כשפים , עוד אמברוסה תרופות.
הוא עדיין קדח ומצבו החמיר.
"מים" במילה אחץ צעקתי.
כולם הסתובבי אלי מבטם מוזר.
"מים , יוכלו לרפא את פרסי.... יש מקור מים קרוב?" שאלתי.
"נכון... איך לא חשבנו על זה" אנבת אמרה , מלטפת את מצחו של פרסי.
"אני מכיר מקור מים , זה אגם כזה, אף בן אנוש שלם לא היה בו בחיים. הוא רק לאלים ולחצויים " ליאו אמר.
עלינו על הפיסטוס בחזרה , וטסנו לאגם.
הגענו אחרי חצי שעה של טיסה.
הכניסה לאגם היה סבוכה במיוחד , ובתוך האגם עצמו היה חם , חם מאוד.
"מהר!" העברנו את פרסי.
אני ואנבת החזקנו אותו .
הכנסו את גופו עד לכתפיים למים.
הכול היה בסדר.
עד שפתאום המים החלון לגעוש בחוזקה , וגופו של פרסי נמשך לתוכם.
*פרסי*
אני מרגיש טוב , מים חמים שוטפים את גופי.
אני פותח בקטנה את עייני , עד שפתאום אני נמשך חזק למים.
שמעתי צעקות צועקים את שמי.
וחבריי המנסים למשוך אותי לאדמה.
אבל אחיזתם עזבה ונכנסתי לתוך המים.
לא דאגתי עד שהבנתי שאני לא מליח לנשום בהם.
התפתלתי מנסה לעלות למעלה , אך ככול שניסתי לעלות , יותר נמשכתי למטה.
לאט לאט הרגשתי איך נשימתי מסתיימת.
כבר הרפתי , ועייני נעצמו אט אט , נשימתי נפסקה.
טבעתי.......
הפרק הבא יעלה רוב הסיכויים היוםםם. אבל בלי נדר.
השאלה היומית: איך אתם בשחייה?
תשובה אישית שלי: אני ממש טובה בלשחות אבל ממש.
הנשימה שלי יכולה להחזיק בריכה אלומיפית שלמה. ואני שוחה במהירות. בגיל 8 וחצי הייתי בקבוצה של בני 16....... אבל אז פרשתי.
ובאלי עכשיו בחורף ללכת לשחותתת ממש
