*???*
אני לא זוכרת יותר מדי מה קרה.
אבל הנה דברים בודדים.
כבר זמן רב.... כל העולם קפא , כל האנשים פשוט נקפאו ועומדים בלי תנועה .
אני היחידה מהעייריה שלי שלא נקפא , ואני לא יודעת מה הסיבה .
בהתחלה חשבתי שזה נהדר , סוף סוף יהיה לי קצת חופש , מכל מה שקורה וקרה.
אבל זה היה נורא.
נלחמתי להישרדותי , הברזים והחשמל לא עבדו יותר , כך שהייתי צריכה למצוא מקור מים , והבחנויות אוכל לאחר זמן מה כל האוכל הטוב היתקלקל והייתי צריכה לאכול שימורים רוב הזמן או למצוא שטח חקלאי.... שזה היה קל כי בעיירתי מגדלים הרבה ירקות ופירות.
ככה זה המשיך חודשים , עד שהגעתי למקום מסויים .
בקתה , היא הייתה נראת הכי פגועה.
נכנסתי לבקתה וערכתי לעצמי סיור ואז נכנסתי לחדר האמבטיה והייתי המומה.
עמדו שם בערך 10 אנשים לפי דעתי. נערים...
9 שכבו על הרצפה ושכבת קרח כיסתה אותם ורק אחד , נער עם שיער שחור מבולגן עמד , פרצופו היה המום מבאוס וקפוא.
שאני נסיתי לשחרר את משפחתי שקפאה גם היא , זה לא עבד נסיתי הכול. אבל זה לא קרח כיסה אותם... הם היו כאילו קפואים מבפנים.
אבל לנערים זה היה אחרת.
הם היו מכוסים קרח. ונראה לי שאפשר להפשיר אותם איכשהו.
לקחתי את הנער עם השיער השחור שעמד והרמתי אותו כגוש ואז שמתי אותו מול אש שהדלקתי.
חיכיתי וחכיתי .
אחרי שעתיים שהעמדתי את הנער מול האש הוא קימט רגליו ונפל , הקרח נמס.
תפסתי אותו במהרה לפני שפגע ברצפה.
הייתי על ברכי מחזיקה את הנער בשתי יד שראשו נשען על צווארי .
נשימתו לאט לאט נהייתי סדירה והדופק עלה.
הנער עדיין היה נראה מאוד חיוור ושפתיו היו כחולות.
שמתי אותו על השפה וכיסתי אותו בשמיכה שהייתה שם.
אחרי 5 שעות שמעתי קולות מהנער ,
גופו החל לזוז ואז הוא פתח את עיניו.
עיניו היו יפיפיות.... צבע כחול ים מהמם שיכלתי פשוט לשחות בו.... בחיים לא ראיתי צבע כזה.
"א-אתה בסדר?" שאלתי בחשש .
נראה שרק אחרי שאמרתי משהו הוא באמת שם לב למה שקורה .
הוא קם במהירות מסתכל סביב בוחן את הסביבה.
"מ-מי את?!" הוא שאל בקול רועד וצרוד.
"אנ-"
" מה קרה?!" הוא שאל עכשיו יותר תוקפני.
"חכה רגע תירגע. אתה היית קפוא , אז הפשרתי אותך "
הוא היסתכל עוד פעם סביב נראה מאוד מסוחרר וחיוור ועל סף קריסה.
"שב אתה עדיין פגוע!" אמרתי לו.
"חברים שלי?" הוא שאל מנסה להתמקד בי.
" הם למעלה.. הפשרתי אותך ראשון "
הנער במהירות התחיל לרוץ אחרי בערך חמש שניות הוא הגיע לחדר האמבטיה ושנכנסתי ראיתי שהוא מסתכל על הנערים האחרים ששכבו.
"מהר תוציאי את הנער השדוני הזה!" הוא הצביע על נער עם שיער חום מטולטל אוזני שדון , די נמוך.
"יש לו כוח אש הוא יוכל להמיס אותם מהר "
הנער הסביר , ואני לא הייתי כל כך המומה האמת.
" אה " הוצאתי את הנער ושמתי אותו מול האש .
ישבתי על הספה צופה בהפשרתו ואז הנער ישב לידי.
" תוד-" הוא עצר לשנייה ואז היסתכל עליי.
"רגע אחד! " הוא קם בתוקפנות שם יד על עט?
"איך את לא קפואה?!?" הוא בחן אותי עם יד אחת על העט.
" אני לא יודעת... כל משפחתי קפאה , ורק אני נשארתי. " פניי קצת הועצבו.
"אה.... " הוא נראה יותר רגוע אבל לא לגמרי והתיישב לידי.
"איך קוראים לך?" שאלתי אותו.
"פרסי , פרסי ג'קסון "
רגע.... לא! שיט! אסור לי לספר לו... ז-זה הנער פרסי גקסון?
"מה קרה את נראת כאילו את מכירה אותי "
פרסי אמר.
"לא סתם נזכרתי במשהו... לי קוראים אלי. אבל אני אוהבת שקרואים לי אל פשוט . אל גרווניסון "
חייכתי קצת.
"אוקי.... אל , סורי . אבל עכשיו תצטרכי להסביר לי כמה דברים . " פרסי התיישב יותר נוח ושילב יידים.
" אוקי א-" התחלתי להגיד אבל אז שמעתי את הנער השדוני נאנק קצת מכאב.
" ליאו!" פרסי קם במהירות רץ אליו.
הנער מיצמץ קצת בהלם , "פ-פרסי" הנער ששמו ליאו כנראה , רעד מסתכל על פרסי.
" ליאו תתרכז ותתחמם " פרסי אמר מחזיק את ראשו של ליאו בשתי ידיו .
אחרי 5 שניות של שתיקה ליאו עלה באש.
צרחתייי וזזתי אחורה אבל פרסי נראה רגועה והיסתכל עליו.
"איפה האחרים?!" ליאו נראה מרוכז עכשיו שואל את פרסי.
"מהר אתה תעזור להפשיר אותם "
שניהם רצו לחדר האמבטיה ורצתי איתם לאמבטיה.
ראיתי ליאו מותיא אש מהיידים ובעדינות מפשיר נער בלונדיני , ופרסי לקח בול עץ והפשיר נערה בלונדינית עם שיער מטולטל.
הראשון שזז זה הנער הבלונדיני "גייסון!" ליאו חייך וחיבק את הנער ששמו גייסון.
גייסון עדיין נראה המום ורק התרכך לתוך החיבוק.
שמעתי את דפיקות הלב שלו לאט לאט הופכות לנורמלי. עיניו היו... וואו , כחול ברק מהמם. כמו ברק בחושך , וכאילו יש לו שם קבוצת כוכבים בתוך העיינים.
רצתי לגייסון והרמתי אותו ככה שהיד לו מעל הכתף.
התחלנו ללכת ושמתי אותו מול הספה , הוא היה רטוב והיה לו פוני בלונידני חמוד כזה שהיה מודבק לפניו בגלל שהוא רטוב. הוא היה נראה שרירי ולבש חולצה קצרה שהבליטה את כל שריריו.
" היי " אמרתי.
"ה-היי" הוא קצת נאנק מכאב.
" קוראים לי אלי , או אל " צחקקתי קצת כדי להפיג את המתח.
"גייסון גרייס" הוא לחץ את ידי.
" תגידי אל איך את לא הוקפאת?" הוא בחן אותי.
"אני באמת שלא יודעת , תמיד הרגשתי מוזרה" לא ריצית לספר יותר מדי האמת .
" יש לך מזל " הוא חייך בקטנה חיוך ממכר והצלקת בשפה שלו טיפה זזה , אבל אז במהרה החיוך ירד שפרסי קרא לשנינו במהרה.
רצנו לחדר האמבטיה ופרסי עשה החייאה כנראה לנערה , עורה קצת כהה ושיעירה חום עם צמות ונוצות.
"פייפס!" גייסון במהירות רץ אליה והזיז את פרסי.
"מה קרה לה?" הוא שאל מהר.
"אין נשימה... גם להארי!" הוא הסתכל על הילד שליאו עשה לו הנשמה.
גייסון הזיז את פרסי מהנערה ולחץ על חזיה והכניס אוויר לפיה , "פייפס לא.. לא לא לא!" הוא המשיך בהנשמה.
רצתי לילד שהארי עשה לו הנשמה.
"זוז אתה לא עושנ את זה נכון!"
ליאו ישר זז.
לחצתי על החזה והכנסתי אוויר.
