* פרסי *
בשנייה שהחזקתי ביידיו של גייסון.
שמעתי קול מוכר.
"אנבת?" קמתי וראיתי שאני על ברכייה.
"פרסי!!!!!"
היא נישקה אותי , נשיקה ארוכה ואיטית.
"גייסון אתה בסדר?"
פייפר שאלה אותו.
" כן " הוא ציחקק משמחה.
נזכרתי במה שקרה..
" מה קרה שם?" אנבת שאלה...
היסתכלתי על גייסון במבט של *אל תגיד כלום* והוא הינהן.
"אני לא זוכר כלום האמת..." הוא אמר.
היסתכלתי עליו במבט של תודה.
עלינו בחזרה על בלאקגק והגענו לביקתה קטנה...
שנכנסו עליה.. היה כל כך חם.. כאילו הקור והשלג שבחוץ לא קשור עליה.. כאילו היא חיה בעולם משלה...
"וואו... מושלם פה " פייפר אמרה ואז גייסון חיבק אותה מאחורה ונישק אותה בראש.
נישכבתי על המיטה... לכל זוג היה חדר בעיקרון...
( אנשים דונט לשפוט מי אני עושה זוג הארי והרמיוני....)
חוץ מרון וליאו שהם ישנו ביחד... בהתחלה חשבתי שיעלבו... אבל מהר מאוד גילית שזה היה טעות..
כל הערב הם השתוללו והרסו את הביתן!
אנבת נשכבה לידי ואז העיברה יד בשיערי ונישקה את צווארי.
"אני אוהבת אותך פרסי גקסון... אני תמיד אהבתי ותמיד אוהב... "
היא נישקה אותי בפה.
שפתיה היו חמות ועסיסיות.
רציתי רק לנגוס בהם כל היום.
"אני אוהב אותך גם אנבת צייס , לתמיד"
אבל במקום לנשק אותה , חיבקתי אותה .
להראות לה שאני אוהב אותה באמת.
שהיא המשעמעות לחיי .
המשעמעות למה לא וויתרתי עד עכשיו על הכול.
אני אוהבתת אותה כל כך.
בלעדיה אני כלום.
עבר הזמן וקמתי באמצע הלילה מזיע מסיוטים על המקום הנורא. על קריו. על ארץ עוץ. על הכול.
עזבי את אנבת שישנה כמו מלאכית והלכתי לבחוץ.
בחזרה לקור.
האמת כבר ממש היתרגלתי עליו.
שם ראיתי דמות עומדת ושהתיקרבתי עליה הבנתי שזה הארי.
"הארי " לחשתי , והוא הסתובב במהרה.
על פניו עיגולים שחורים , ושיערו היה פרוע.
"פרסי! הבלת אותי " הוא נאנח וגילגל עיינים.
צחקתי בקול חלוש.
" מה אתה עושה פה? " שאלתי אותו.
"אותו דבר כמוך" הוא השיב לי.
אני מפחד לצאת חטטן לשאול אותו מאיזה סיוטים הוא בורח , אז לא אשאל.
כל אחד בורח ממשהו , יש כאלה שבורחים מסיוטים ויש כאלה מאנשים . לכולם זה קשה , לא משנה ממה בורחים.
סורי שלא העלתי מלא זמן , אני גם רוב הסיכויים לא העלה בזמן הקרוב כי יש לי תקופתתת מבחנים נוראית ואני שונאת את זההההה.
השאלה היומית:
חלום גדול?
תשובה אישית:
להיות מנתחת מה שרוב הסיכויים לא יקרה...
אבל תמיד להיות אופטימים.
