°נקודת מבט כריסטופר°
התקדמתי עם האחות לכיוון החדר של עלמה,כל הגוף שלי ברעידות.
איך אני אראה אותה עכשיו? היא בכלל תזכור אותי?
אני לא מאמין שניסו לאנוס אותה,אני לא רוצה לתאר אפילו מה היה קורה אם אריק לא היה בא.
אני לא מאמין שהיא באמת לא זוכרת. החודש האחרון היה בין החודשים הכי טובים בחיים שלי,והכל בזכות עלמה.
״זה כאן. אתה יכול להיכנס אבל תשמור על שקט״ היא אמרה והנהנתי בחיוך. היא הלכה ואני נשארתי לעמוד מחוץ לחדר של עלמה.
פתחתי את הדלת בשקט כדי לא להפריע לנסיכה שלי לישון והתיישבתי על הכיסא שליד המיטה שלה והחזקתי לה את היד.
כל כך קשה לי לראות אותה ככה,איך אנשים יכולים להיות כאלה רעים? אני לא מאמין שהיא באמת הייתה צריכה לעבור את הסבל הזה.
אני עוד יותר לא מאמין שהיא לא זוכרת אותי,שהיא לא זוכרת את כל הרגעים שלנו. אמנם אנחנו רק חודש אבל החודש הזה הספקנו לעבור כל כך הרבה דברים. היו לנו כל כך הרבה רגעים יפים,היא פשוט הכניסה לי אור לחיים.
״לא ייאמן איך שבתוך שנייה החיים משתנים. רק היום אמרתי לך בפעם הראשונה שאני אוהב אותך,ואת אמרת לי בחזרה.
ועכשיו את שוכבת כאן,ולא זוכרת שום דבר. לא ממני,ולא מהחודש המושלם שהעברנו אחד לצד השנייה״ אמרתי למרות שאני יודע שהיא לא שומעת,או זוכרת אותי.
°נקודת מבט אריק°
״עכשיו אנחנו יכולים להבין ולדעת למה אתה בלי חולצה?״ ריצ׳רד שאל,שכחתי מזה לגמרי אם אני אגיד את האמת.
״ניסיתי להלביש את עלמה בבגדים שהזין הזה הוריד לה אבל לא הצלחתי אז שמתי עליה את הג׳קט שלי אבל זה כיסה רק את הפלג גוף העליון שלה ואין שום סיכוי שהייתי נותן למישהו לראות אותה כמעט עירומה אז כשעלינו על האמבולנס הורדתי את החולצה שלי וכיסיתי את הפלג גוף התחתון שלה״ אמרתי ״קח קח את ג׳קט״ ריצ׳רד אמר ונתן לי את הג׳קט שלו ״אני יודע שאני יותר חתיך ממך״ אמרתי וקרצתי לו והוא גילגל עיניים.
״טוב אני הולך לקנות לי איזה משהו לשתות מישהו רוצה?״ שאלתי ״לא תודה״ ג׳ואל וזבדיאל אמרו ״חכה אני אבוא איתך״ ריצ׳רד אמר והתקדם לכיווני.
״אני יודע שאתה מרגיש אליה משהו״ ריצ׳רד אמר כשחיכינו לשתייה שתהיה מוכנה והסתכלתי עליו המום,זה לא קורה לי עכשיו.
״מאיפה הבאת את השיט הזה?״ שאלתי אותו מגחח למרות שהשיט הזה נכון,נכון לגמרי.
״בגלל זה אתה גם התנהגת ככה. כדי לגרום לעצמך לשכוח ממנה ולגרום לה לשנוא אותך״ הוא אמר,זין איך הוא הצליח?
הוא צודק הוא באמת באמת צודק כוסעמק אני לא מאמין שאני אומר את זה בכלל.
״לפי השתיקה שלך אני מבין שהשיט שאני אומר נכון אה?״ הוא שאל ״לצערי״ הודיתי באמת ״ידעתי״ הוא אמר מסתכל עליי.
״מתי אתה בדיוק מתכוון לספר לכריסטופר?״ הוא שאל ״זה קל. אני פשוט לא מתכוון לספר לו״ אמרתי מחייך ומודה לעובדת שהגישה לנו את השתייה והלכנו לשבת באחד השולחנות שם בקפיטריה שבבית החולים,אני שונא בתי חולים זה פשוט תמיד גורם לי לחשוב על מוות.
