הרגשתי מגע חם ונעים על גופי,הרגשתי חיבוק חם ונעים מהלב. כל גופי התמלא בצמרמורות לא מוסברות.
"את בסדר?" שמעתי קול מוכר "לא,בכלל לא,ממש לא" עניתי מנגבת את הדמעות אך ללא הצלחה והן פורצות שוב בזרמים וזולגות על פניי בלי סוף. הוא משך אותי לחיבוק בפעם השנייה ועשה כל שביכולתו כדי להרגיע אותי.
הוא העביר את אצבעותיו בשערי וחיבק אותי בתנועות מעגליות.
כמובן שהמחשבות על אורי הרבה יותר חזקות ממני וכמה שניסיתי להירגע,כמה שניסיתי,ובאמת שניסיתי,פשוט לא הצלחתי..
אני מרגישה כל כך רע ואשמה על כך שאני עם כריסטופר,מה אני עושה? למה הכנסתי את עצמי?
"תוציאי הכל,יהיה בסדר" הוא אמר וחיבק אותי חזק יותר,ולפתע הרגשתי יותר טוב,הוא הצליח להרגיע אותי,מה שבדרך כלל לא קורה לי כשאני מדברת או חושבת על אורי המלאך שלי.
"תודה" אמרתי מחייכת חיוך ביישן והוא הניח את ידו על פניי מנגב לי את הדמעות האחרונות שנשארו זולגות על פניי "אני תמיד אהיה כאן בשבילך אם תצטרכי" הוא כזה נסיך,נסיך אמיתי. "תודה אריק,תודה על הכל" הודיתי לו בחיוך קטן,רציתי כל כך להמשיך לבכות אבל אני לא יכולה לעשות את זה עכשיו.
"את רוצה לספר לי מה קרה?" הוא שאל.
לא עניתי "אני מצטערת זה פש..-" "זה פשוט עניין שלך. זה בסדר" אריק קטע אותי באמצע והושיט לי משום מקום את הטלפון שלי.
לא הבנתי מה קורה ואיך לעזאזל הטלפון שלי הגיע אליו. "השארת אותו זרוק על הספה והתקשרו אלייך אז עליתי כדי להביא לך" הוא אמר בחיוך כשראה שלא הבנתי "תודה" השבתי. לקחתי מידו את הטלפון,מסתכלת על המגן שעליו תמונה שלי ושל אורי,מדליקה את מסך הטלפון שגם שם יש תמונה שלי ושל אורי. אני כבר מרגישה את הדמעות מתחילות לצאת ואני נאבקת כמה שאני יכולה לא לבכות.
אך לא תמיד מקבלים את מה שרוצים.
דמעה לא רצויה ירד ממורד עיני ואריק מיהר לנגב אותה,אני חושבת שהוא כבר הבין.
"זה הוא נכון?" הוא שאל ולא הגבתי "בגללו את בוכה,הוא חסר לך" הוא אמר ואני רק הנהנתי מנסה לעכל את השוק. איך? איך הוא הצליח להבין בכזאת קלות כל מה שעובר עליי?
"אתה לא מבין עד כמה" אמרתי בקול שבור כשדמעות מתחילות לצאת שוב פעם.
הוא עבר מלהתיישב מולי להתיישב לצידי הנחתי את ראשי על הכתף שלו,אני לא יודעת למה אבל אני פשוט מרגישה בנוח איתו ואני מרגישה תחושת ביטחון.
"זה בסדר נכון?" שאלתי "כן" הוא אמר.
"כמה זמן הייתם ביחד?" הוא שאל שובר את השתיקה "שלוש שנים מדהימות" השבתי נזכרת בכל השלוש שנים המדהימות שהיו לנו ביחד ועלה לי חיוך,אך מהר מאוד החיוך הפך לעצב מהידיעה שהוא לא כאן לצידי יותר.
"וואו,הרבה זמן" הוא אמר "כן. הוא היה הדבר הכי טוב שקרה לי" אמרתי שוב פעם מחייכת כשנזכרתי בכל הרגעים הקטנים שלנו ביחד.
