״לא בייבי הרופא אמר שאסור לך לזוז״ אמרתי כשאריק קם מהספה לשתות ״בייב אני מרגיש הרבה יותר טוב והתרופות עוזרות לי״ הוא אמר ״אבל עדיין אתה צריך לשבת הוא אמר שאתה לא יכול לזוז הרבה״ אמרתי ״אבל הוא גם אמר שאם אני אזוז זה יעזור להחלמה שלי״ הוא הוא אמר ״אבל הוא אמר שעדיף שלא תזוז הרבה״ אמרתי ״עלמה אני בסדר אני כולה קם לשתות מיץ״ הוא אמר והניח נשיקה על קודקוד ראשי.
בסוף השבוע שיחררו את אריק, שבוע לאחר שהוא קם.
הרופאים החליטו שיעזור לו יותר להחלים בבית מאשר בבית החולים אז שיחררו אותו אבל עם המון אזהרות וכל יום הוא צריך ליטול את המשככי כאבים והתרופות, ככה עד שהכל יעבור.
יש עוד חודש עד שהם חוזרים לטור ואני מקווה בכל ליבי שעד אז אריק יחזור למה שהיה.
״שוב פעם אתה עושה בעיות? מה הבעיה שתשב?״ ינליס נכנסה לבית וסגרה את דלת הבית אחריה ״ינליס הוא לא מקשיב לי״ אמרתי מחבקת אותה ״הרופא אמר שאתה לא יכול לזוז הרבה״ היא אמרה מחבקת אותי בחזרה ״אבל אני מרגיש הרבה יותר טוב והתרופות עוזרות לי״ הוא השיב ״אני רק קמתי לשתות מיץ״ הוא אמר ״וחוץ מזה שנמאס לי להתנהג כמו איזה ילד מפונק וכל היום לתזז אתכם אני יכול לקום ולעשות דברים בעצמי״ הוא הוסיף ״אבל הרופא אמר שעד שלא תחלים לגמרי עדיף שלא תזוז הרבה אז תקשיב לרופא לא לנו״ ינליס אמרה ואריק חזר ושכב על הספה. ״איפה טיאגו?״ שאלתי אותה ״בבית עם קרלוס הוא לא מרגיש כל כך טוב אז העדפתי שהוא לא ילך לגן היום״ היא אמרה ״אוי, מה יש לו?״ שאלתי אותה ״הוא משתעל המון ויש לו חום. העדפתי שלא לקחת סיכונים והשארתי אותו בבית״ היא אמרה ״צודקת״ אמרתי והתיישבנו על הספה ליד אריק.
אני כל יום פה, לפעמים אני ישנה בבית ולפעמים אני ישנה פה.
במקרים שאני ישנה בבית אני שמה לעצמי שעון מעורר לשבע בבוקר ובשבע וחצי אני כבר בבית של אריק. דייזי ואריטו עובדים מהבוקר לצהריים למרות שלפעמים דייזי נשארת כאן, אבל במקרים שהיא לא כאן אני באה ועוזרת לאריק, אך גם כשהיא פה אני מסרבת להישאר בבית בחוסר מעש ובאה לכאן כדי להיות עם הבייבי שלי.
ואם יש ימים שאני באה בצהריים או בערב שזה לא קורה הרבה אז הבנים עוזרים לו, למרות שייאמר לזכותם שגם שאני נמצאת פה הם עוזרים לו ומקלים עליי בהרבה דברים.
״את רוצה משהו לשתות?״ שאלתי את ינליס ״לא, אם כבר אני צריכה לשאול אותך״ היא אמרה טיפה צוחקת, לפעמים אני שוכחת שהיא גדלה כאן.
״מה איפה הבנים?״ היא שאלה ״בים הם הלכו עם האחים שלי״ אמרתי והיא הנהנה. פתאום הטלפון של ינליס צלצל וגרם לי לקפוץ על הספה ואריק צחק עליי, כמו תמיד.
״הלו״ היא אמרה כשענתה לשיחה, היא הנהנה מספר פעמים עד שמבטה השתנה ״חכו לי שם אני באה״ היא אמרה ״מה קרה?״ שאלתי ״החום של טיאגו עולה וקרלוס מפחד להתבלבל בין התרופות אז אני אלך אליהם״ היא אמרה וקמה מהספה מנשקת אותי ואריק ומתקדמת לכיוון הדלת מנופפת לנו לשלום ויוצאת.
