״מה קרה שם?״ שון שאל ״עלמה הזמינה אותי לבוא אליכם ואמרתי שאני כבר אשאר בבית לישון, ואז הבנתי שאני לא אצליח לישון אז קמתי ויצאתי מהבית וראיתי את הבן זונה הזה משפיל אותה והיא הגיעה למצב שהיא עוד שנייה בכתה״ הוא אמר ״הוא אמר לה כמה שהיא חסרת עמוד שדרה ושהיא רכיכה״ הוא הוסיף ״אני לא אראה את זה מהצד ואשב בשקט, אז הרבצתי לו ומקווה שהוא יתרחק ממנה כי פעם הבאה אני אדאג שזה לא ייגמר רק במכות״ הוא אמר בכעס במבט מלא שנאה.
למזלי אריק יצא משם עם כמה סימנים ושפשופים לא מעבר.
״אריק אני הייתי בסדר גמור״ אמרתי כשנכנסנו לחדרי לאחר שעה שישבנו בסלון עם האחים שלי, מניחה את ידי על הכתף שלו והוא הזיז אותה מוריד את ידי ממנו. ״את לא, ראיתי איך הוא דיבר אלייך ואת שתקת״ הוא אמר. מה? ״על מה אתה מדבר?״ שאלתי ״עלמה הבן אדם השפיל אותך ואת במקום לענות לו פשוט שתקת״ הוא אמר ״אריק אני לא שתקתי. גם כשהוא דיבר עליך אני יצאתי להגנתך וצעקתי עליו״ אמרתי ״אז אני לא צריך שתגני עליי. אני צריך שתגני על עצמך״ הוא אמר ״אני הגנתי על עצמי יפה מאוד אריק״ אמרתי ״את לא לעזאזל! את עמדת שם כמו ילדה קטנה ולא עשית כלום! אם לא הייתי בא את עוד היית בוכה בגלל הזין הזה״ הוא צעק פתאום.
״את באמת מתנהגת כמו רכיכה״ הוא אמר גורם לליבי להחסיר פעימה. הוא בחיים לא דיבר אליי ככה. בחיים.
״צא מפה״ אמרתי שומרת את הדמעות בפנים כמה שאני יכולה.
הוא עמד והסתכל עליי ״אריק תצא מפה״ אמרתי ״זין״ הוא אמר בעצבים ויצא מהדלת מותיר אותי המומה מכל הריב השטותי והכל כך לא הכרחי הזה. זה היה אמור להיות יום כל כך מיוחד, הבדיקה הראשונה שלנו, הבעיטה הראשונה. הכל היה אמור להיות כל כך חלומי עד שכל הריב המטופש הזה החליט להרוס הכל.
הרגשתי שהדמעות כבר מתחילות לחנוק אותי. כששמעתי את טריקת הדלת מלמטה רצתי אל המיטה ונכנסתי מתחת לשמיכה מוציאה את הכל.
לפתע דלת החדר שלי נפתחה. הרמתי את ראשי מהשמיכה מבחינה באריק עומד בתחילת החדר ומסתכל עליי.
״בייב אני מצטער..״ הוא אמר נאנח ומתקרב אליי ״אני לא התכוונתי לדבר אלייך ככה״ הוא הוסיף ממשיך להתקרב אליי ונוגע בפניי מוחה כמה דמעות שנותרו על פניי ״אני הייתי ברגע של עצבים, זה לא מגיע לך״ הוא אמר. שתקתי. שתקתי כאילו הייתי אילמת, או כאילו נבלעה לי הלשון. פשוט שתקתי.
״עוף מפה״ אלה היו המילים היחידות שהצליחו לצאת מפי.
״בייבי אני מצטער, אני לא התכוונתי״ הוא אמר נוגע בפניי וגורם לי להסתכל עמוק עמוק אל תוך עיניו. העיניים האלה שאני אף פעם לא אצליח לעמוד בפניהן. מצמצתי והרסתי את קשר העין בנינו והסתכלתי לכיוון אחר, הכל חוץ מעליו.
״לא אכפת לי שלא התכוונת. תעוף מפה, אני לא רוצה לראות אותך״ אמרתי מזיזה אותו ממני וקמה לעבר הדלת פותחת אותה ומסמנת לו בעזרת ידי לצאת ממנה. ״בואי בבקשה נדבר על זה״ הוא אמר כשקם מהמיטה ״אני לא בנויה לשיחה עכשיו. צא״ האצתי בו והוא הסתכל עליי במבט אחרון מאוכזב ויצא מדלת החדר.
לא מאמינה שאני באמת עושה את מה שאני עומדת לעשות עכשיו.
התקשרתי לכריסטופר.
את האמת, יוצא לי לדבר עם הבנים, והרבה. פחדתי שהמרחק ינתק את הקשר בנינו אבל למזלי שום דבר לא קרה או נהרס.
״הלו״ שמעתי אותו מצידו השני של הטלפון כשענה לשיחה. ״כריסטופר״ נאנחתי ושמחתי שוב לשמוע את קולו הרך. ״הכל בסדר ננה?״ הוא שאל. שום דבר לא בסדר. ״כן. פשוט התגעגעתי״ אמרתי מרגישה את גל הדמעות שמאיים לצאת מפניי ונלחמתי בכל כוחי לשמור עליו בפנים.
״למה את משקרת לי?״ הוא שאל ״אני יודע שקרה משהו.״ הוא קבע, הבן אדם הזה מכיר אותי יותר מדי טוב. ״עכשיו ספרי לי״ הוא הוסיף ונשמתי עמוק. ״סתם, אני ואריק רבנו״ אמרתי ״כל עוד לא הרבצתם אחד לשנייה ובטעות אחד מכם נכנס לקומה, מצבכם בסדר גמור״ הוא אמר גורם לי לגחח. ״אני צוחק. על מה רבתם ?״ הוא שאל ״דניאל״ נאנחתי והרגשתי את כל העצבים בגופי עולים רק מלהוציא את שמו הדוחה מהפה שלי.
״מה קרה עם הקוץ בתחת הזה?״ הוא שאל גורם לי לצחוק. בדיוק כמו אריק, גם הוא לא אוהב את דניאל. או כל אחד מהבנים האחרים.
״הוא התחיל לדבר על אריק ולריב איתי באמצע הרחוב. עד שאריק החליט לבוא לבית שלי ושמע את כל מה שהלך בנינו והחליט להתערב, זה הגיע למכות ואחרי זה נכנסנו לבית שלי והוא אמר שאני רכיכה, ושאני לא יודעת איך להגן על עצמי ועוד כמה דברים בסגנון״ סיכמתי בקצרה את מה שהלך שם ״על דבר שטותי כזה רבתם?״ הוא שאל ושמעתי גיחוח יוצא מפיו ״הוא התחיל לריב איתי, לא אני איתו״ אמרתי ״ועוד היום זה היה אמור להיות בין הימים המאושרים בחיינו״ מלמלתי באנחה.
״מה?״ כריסטופר שאל לא מבין ״התינוק בעט היום בעיטה ראשונה. היית צריך לראות איך אריק התרגש והיה מאושר להרגיש את הילד שלו בועט. היינו בעננים באותו הרגע. עד הרגע שדניאל התערב והרס את כל היום המדהים הזה״ אמרתי ״הוא בעט?״ שמעתי את כריסטופר ונימת התרגשות בקולו ״כן״ אמרתי נזכרת באותו הרגע לפני כמה שעות וחיוך עולה על פניי. ״איזה יופי!״ הוא אמר גורם לי לצחוק.
״מה איתך?״ שאלתי לאחר דקות ארוכות של שיחה ״בסדר..״ שמעתי אותו נאנח ״למה בטון הזה?״ שאלתי ״איזה טון?״ הוא החזיר בשאלה.
״עצוב כזה״ אמרתי ״אין כלום״ הוא אמר. בדיוק כמו שהוא מכיר אותי, ככה גם אני מכירה אותו. ״נו״ האצתי בו ״קלואי ואני נפרדנו״ הוא אמר באנחה ״היא בגדה בי.״ הוא אמר לאחר כמה שניות של שקט.
מסכן שלי.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי. זה היה נראה כאילו היא כל כך אוהבת אותו, לא נראה לי הגיוני כל כך. ״בגדה בי. כמו שזה נשמע״ הוא אמר ״וואו.״ אמרתי די בהלם ״איך? מתי?״ שאלתי ״זה סיפור די ארוך.״ הוא אמר ״כשתבואי נדבר על זה״ הוא אמר ״טוב..״ אמרתי טיפה מהססת. ״זה לא שאני לא רוצה לספר לך, אל תהיי כזאת. אני פשוט לא יכול לדבר על זה בטלפון״ הוא אמר ״אוקיי, הכל טוב״ אמרתי מחייכת ״ועכשיו תמחקי את הדמעות שלך, תפסיקי לבכות ותדברי עם אריק״ הוא אמר ״אני אחשוב על זה״ אמרתי ״אל תפרקו דבר מדהים בגלל יציאה טיפשית מפגרת שהוא אמר בגלל עצבים. הוא היה אחרי מכות״ הוא אמר ״אני אחשוב על זה״ אמרתי ״איך שאת רוצה״ הוא אמר.
״ביי ותודה״ אמרתי ״ביי ננה. מתגעגע אלייך תחשבי על מה שאמרתי״ הוא אמר ״אני אחשוב, ביי מתגעגעת״ אמרתי מנתקת את השיחה.
אני צריכה לחשוב על זה, אין סיכוי שאני מפרקת את כל מה שבנינו.
