°נקודת מבט עלמה°
״אני רוצה את אמא שלי!״ צעקתי כמו ילדה קטנה אל האחות ״תביאו לי את אמא שלי עכשיו!״ אמרתי.
אני זוכרת,אני זוכרת הכל. הרגשתי איך כל החיים שלי עוברים בפניי כמו סרט,הכל חוזר ושב אליי.
״אני רוצה את אמא שלי. בבקשה תביאו לי את אמא שלי״ אמרתי בקול שבור עם דמעות בעיניים שלא מיהרו לרדת.
״אמא שלך בדרך אני פה״ כריסטופר נכנס לחדר וחיבק אותי.
אני לא מאמינה שהוא היה צריך לעבור את כל הסבל הזה.
להיות עם מישהי שבכלל לא זוכרת אותו או מכירה אותו,ולמרות הכל הוא נשאר איתי,אני כל כך אוהבת אותו.
אני לא שונאת את אריק,אני בחיים לא אצליח לשנוא אותו. הוא נשאר איתי במשך כל הלילה,ישנו מחובקים. זה הרגיש שונה ממה שאני עם כריסטופר. להיות לידו,להריח את הבושם המדהים שלו,זה שווה הכל.
אבל כריסטופר... הוא הנסיך על הסוס הלבן שלי.
״אני מצטערת שהיית צריך לעבור את כל זה. לסבול את המחשבה שאני לא זוכרת אותך ועוד אחרי שהצהרנו אחד בפני השנייה על האהבה שלנו. אני באמת כל כך מצטערת כריס.
אני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך אני באמת באמת אוהבת אותך״ אמרתי מניחה את ידי על ידו ומלטפת.
״אני אעבור איתך כל דבר. אני אוהב אותך עלמה״ הוא אמר וכרכתי את ראשי אליו ונישקתי אותו. כל כך התגעגעתי לשפתיים שלו.
במשך כל הימים האלה הוא פחד לנשק אותי,הוא פחד שאני אתרחק ממנו ואתנהג מוזר,הוא התנהג כמו גבר ועשה הכל כדי שאני ארגיש בנוח איתו למרות שלא זכרתי אותו.
״עלמה ילדה שלי אני פה מצטערת שהיית צריכה לחכות״ אמא שלי נכנסה לחדר ורצה לחבק אותי. ״זה בסדר כריסטופר הרגיע אותי״ אמרתי ״אמא אני זוכרת! אני זוכרת,אני זוכרת! אמא אני זוכרת אני לא מאמינה!״ אמרתי בחיוך מחבקת את אמא שלי ״אני כל כך מאושרת נסיכה שלי״ היא אמרה מחוייכת מנגבת כמה דמעות מפניה וחזרה לחבק אותי.
״איפה כולם?״ שאלתי ״הם בדרך עם האוטו של אבא. לא יכולתי להתעכב ולחכות עד שהם יתארגנו״ היא אמרה מלטפת את פניי.
״והבנים?״ שאלתי מסתכלת על כריס ״אני מאמין שהם כבר בדרך״ הוא אמר ״אני כל כך מאושרת שאת זוכרת״ אמא שלי אמרה בחיוך וחיבקה אותי שוב. ״גם אני אמא״ אמרתי בחיוך והתנתקתי מהחיבוק.
״אוף אני רעבה״ אמרתי ״לא הספיק לך המבורגר בשתיים וחצי בלילה אה?״ אמא שלי שאלה מה שמראה לי שהיא יודעת שטחנתי אוכל כבד בלילה. אני בדרך לא נוהגת לאכול המבורגר בלילה,כאילו לפעמים,עזבו אני משקרת רק לעצמי אני אוכלת לעיתים קרובות אוכל כבד בלילה אבל אמא שלי לא כל כך אוהבת את הרעיון,רק חבל שהיא לא יודעת שאני רואה אותה מתגנבת לאכול בלילה.
״אז את יודעת?״ שאלתי ״יודעת הכל אריק דיבר איתי בבוקר כשהתקשרתי״ היא אמרה והסתכלה עליי במבט שופט ״סליחה אבל האוכל בבית חולים מחריד להקיא והייתי רעבה״ אמרתי והם צחקו.
