״עלמה״ שמעתי לחישה באוזניי שגרמה לצמרמורת, בדיוק באותו הרגע הבנתי שזה אריק. הוא היחידי שגורם לי לצמרמורות.
״מממ״ מלמלתי מסרבת לפקוח את עיניי. סוף סוף הצלחתי לישון יותר משעתיים בלילה. עכשיו שהוא ער אני מרגישה פחות מודאגת ושיש עליי הרבה פחות לחצים. אני מרגישה בטיחות שוב, כי אני יודעת שהוא כאן ושהוא ער. אני עדיין מפחדת עליו אבל עצם העובדה שהוא לידי מרגיעה אותי.
״אני צריך לשאול אותך משהו״ הוא אמר ״זה לא יכול לחכות לבוקר?״ שאלתי בקול עייף מפהקת תוך כדי ״לא, אני לא מפסיק לחשוב על זה מאז שקמתי״ הוא אמר ופתחתי את עיניי מסתכלת עליו במבט שואל.
״מה אתה רוצה לשאול?״ שאלתי אותו ״מה קורה איתך ועם כריסטופר?״ הוא שאל במבט מודאג ״נפרדנו, יש לו מישהי חדשה עכשיו״ אמרתי ״מה? מתי נפרדתם?״ הוא שאל ״יום אחרי שהכניסו אותך לאישפוז״ אמרתי והוא הנהן. ״ועכשיו לשאלה השנייה״ הוא אמר ״אריק אמרת שיש לך רק שאלה אחת״ אמרתי ״אני עייפה״ נחרתי בבוז גורמת לו לצחוק ״נו זה דחוף תישארי ערה עוד שנייה אחת. את לא תתחרטי אני מבטיח״ הוא אמר גורם לי להריץ כל כך הרבה דברים בראש עכשיו. מה הוא מתכנן הממזר הזה?
״אני אוהב אותך, כבר כל כך הרבה זמן מהרגע הראשון שראיתי אותך האמת. אם כריסטופר המשיך הלאה אני מניח שגם את יכולה״ הוא אמר גורם ללב שלי לדפוק על יותר ממאתיים, התרחקתי ממנו טיפונת רק מהפחד שהוא ישמע את דפיקות הלב החזקות שלי.
״עלמה. אני מאוהב בך, ואני בדרך כלל לא אחד כזה של רשמיות וכל החרא הזה, בדרך כלל זה פשוט קורה אבל אצלך אני לא מתכוון לדלג על שום שלב, גם אם זה אומר לחזור להיות ילדים קטנים בכיתה ד׳.
אז את רוצה להיות חברה שלי?״ הוא שאל ועלה לי חיוך ענק על הפנים מצד אחד לצד שני בדיוק כמו ילדה קטנה מכיתה ד׳.
״החיוך הזה אומר ש..-״ ״שכן״ אמרתי קוטעת אותו באמצע המשפט.
הוא קם טיפונת והניח יד אחת על הלחי שלי יורדת טיפונת לצוואר ונישק אותי.
הפרפרים שבבטן שלי עומדים להתפרץ החוצה בכל רגע, אלוהים מה הוא עושה לי.
״טוב די כואב לך אני שמה לב תחזור לשכב״ אמרתי מתנתקת מהנשיקה ״מה את לא אוהבת אותי?״ הוא שאל עם עיניי כלב ״די כבר דפוק״ אמרתי צוחקת והנחתי נשיקה קטנה על שפתיו.
״אני חוזרת לישון, ממליצה גם לך״ אמרתי ״ישנתי חודש ויום זה הספיק לי״ הוא אמר גורם לי לגחח. ״לילה טוב״ אמרתי ״בואי״ הוא אמר לי ״מה?״ שאלתי לא מבינה ״בואי תישני איתי״ הוא אמר ״אריק אני לא רוצה להכאיב לך״ אמרתי ״בקושי לך יש מקום על המיטה הזאת״ הוספתי ״נו בואי כבר אל תהיי עקשנית״ הוא אמר ״אריק לא יהיה מקום לשנינו״ אמרתי ״תפסיקי להתווכח ובואי כבר אלוהים על איזו עקשנית נפלתי״ הוא אמר גורם לי לצחוק. ״טוב די שקט אמא שלך תתעורר״ אמרתי מנסה לעצור את הצחוק שלי, כל כך התגעגעתי לרגעים האלה איתו. התגעגעתי אליו.
״את באה או שאני אחכה עוד הרבה?״ הוא שאל מסתכל עליי ״אני באה אני באה״ אמרתי קמה מהמיטה הקטנה שעליה ישנתי במשך כל החודש ויום הזה והתקדמתי לכיוונו של אריק.
״לא אריק אני מפחדת שנשבור את המיטה״ אמרתי ״את לא שוקלת בכלל יואו תפסיקי להיות עקשנית ותעלי כבר״ הוא אמר ונאנחתי ובלית ברירה עליתי על המיטה. הלוואי ויכולנו להתכרבל בבית במיטה שלו, אך לכאן החיים הביאו אותנו ואנחנו מתכרבלים על מיטת בית החולים.
״אני מצטער שהיית צריכה לעבור את כל זה בגללי״ הוא אמר אחרי כמה דקות שבהן שרר בחדר שקט מוחלט. ״אריק, אני עשיתי את זה מבחירה. לא יכולתי ללכת ולא רציתי ללכת. אני רציתי להישאר איתך כל התקופה הזאת וגם אם זה היה נמשך יותר אני הייתי נשארת, אני אוהבת אותך אני לא הייתי עוזבת אותך״ אמרתי מרימה את מבטי ומסתכלת עליו.
