״כריסטופר.. מה עשית?״ שאלתי כל כך מודאגת וחוששת מהתשובה שאני אקבל.
״לראות אותך ככה עם אריק חירפן אותי..״ הוא התחיל. לא זה לא קורה שוב פעם. אני לא מאמינה אלוהים עד כמה טיפשה הייתי ונתתי לזה הזדמנות שנייה.
״לא זה לא קורה לי שוב..״ אמרתי משתדלת בכל כוחי למנוע מקולי להישבר. זה פאקינג היום השני מאז שנתתי לו הזדמנות והוא הצליח לפשל. הוא עוד פעם פישל. לקחתי כמה צעדים אחורה והוא התקרב.
״אל תתקרב אליי״ אמרתי כשדמעות מתחילות לחנוק אותי.
״אני ידעתי אני פשוט ידעתי! אני נשבעת שאני ידעתי!״ אמרתי ובאותו הרגע כבר דמעות החלו לרדת במורד פניי ״עד כמה טיפשה אני הייתי שנתתי הזדמנות שנייה למשהו שלא יכול לעבוד?!״ הקול שלי נשבר באמצע המשפט,והדמעות. אוי הדמעות הן לא הפסיקו לרדת לשנייה.
״עלמה בבקשה תתני לי להסביר!״ הוא אמר מתקרב אליי ״כריסטופר אין יותר מה להסביר!״ אמרתי מחזיקה בראשי וחושבת לאן זה הולך מכאן. ״עלמה תשתקי ותיתני לי להסביר״ הוא אמר ״כריסטופר מה עשית..?״ שאלתי בלחש מנגבת את הדמעות מפניי.
״לראות אותך עם אריק ככה הרג אותי. התחרפנתי..״ הוא התחיל להסביר ״נפגשתי עם מישהי״ הוא אמר ״אלוהים אני כזאת מטומטמת שהאמנתי לך שאתה לא תפגע בי יותר״ אמרתי מחזיקה את הדמעות שלי כמה שאני יכולה. ״שנייה תתני לי לסיים״ הוא אמר ושתקתי.
״נפגשנו. הבנתי כמה מטומטם אני שבגלל דבר כזה קטן אני עושה דרמות ופוגע בך. לפני שהלכתי היא החזיקה אותי וביקשה ממני להישאר. אמרתי לה שאני חייב ללכת ושיש לי מישהי, היא לא האמינה לי והתחילה לנשק אותי. עצרתי אותה והתכוונתי ללכת אך היא עצרה אותי והתחילה לנשק אותי שוב ונסחפתי לתוך הנשיקה.
ברגע האחרון, כמעט לפני שזה התחיל להיסחף יותר עצרתי את עצמי וניתקתי בנינו את הנשיקה והלכתי משם. עלמה אני נשבע לך שאני לא התכוונתי שכל זה יקרה. היא נישקה אותי ונסחפתי רק לשנייה אחת מסכנה אני נשבע לך בכל היקר לי!״ הוא אמר והלב שלי נשבר,שוב.
״שוב פעם לעזאזל שוב פעם אתה שובר אותי!״ צעקתי לעברו ״נתתי לך את השבוע הזה. כריסטופר אנחנו בפאקינג יום השני ואתה כבר הצלחת לפשל! נמאס לי מזה פשוט נמאס לי״ אמרתי ״בבקשה תיתני לי עד סוף השבוע עלמה אני נשבע לך שאני לא התכוונתי לכל זה״ הוא אמר.
״מצטערת כריסטופר אני לא חושבת שאני יכולה לתת לך תשובה עכשיו״ אמרתי מסתובבת ״עלמה״ הוא צעק לעברי והסתובבתי אליו ״בבקשה,עד סוף השבוע״ הוא אמר ״אני אדבר איתך מחר״ אמרתי מסתובבת בחזרה ומתקדמת לכיוון ביתי בבכי בלתי פוסק.
הגעתי הביתה מוחקת את כל הדמעות מפניי ועולה בריצה לחדרי.
״אריק בבקשה תבוא״ ייבבתי בבכי ברגע שאריק ענה לטלפון
״עלמה מה קרה?״ הוא שאל בדאגה ״בבקשה פשוט תבוא״ אמרתי
״שתי דקות אני אצלך״ הוא אמר ״תודה״ אמרתי לו ״בשבילך הכל. תחכי לי״ הוא אמר ״ביי״ אמרתי והוא ניתק את השיחה.
