״על מה רציתם שנדבר?״ עלמה התיישבה על שולחן הפינג פונג ״על ההריון שלך״ אמרתי נאנח ומסתכל על איזו נקודה ברצפה ״אוקיי..״ היא אמרה מעט חושדת ״אנחנו מקבלים אותו, ואנחנו נהיה מאחורייך לא משנה מה״ עומרי אמר ואני מרים את מבטי מסתכל על עלמה שנראתה די מאושרת באותו הרגע.
״אנחנו מצטערים על התגובה שלנו, אנחנו היינו אחים קקות ואפילו לא שאלנו מה עובר עלייך. זה פשוט מוזר פתאום שהאחות הקטנה שלנו נכנסת להריון, ועוד בגיל 17. כנראה שפשוט היינו צריכים קצת זמן להתרגל״ אמרתי ״אתם באמת הייתם קצת קקות״ היא אמרה מגחחת ״מה זה?״ עומרי שאל מתקרב אליה ״סתם אני צוחקת״ היא אמרה יורדת משולחן הפינג פונג בזהירות ומושכת את שנינו לחיבוק.
היומיים האלה בלי הילדה הזאת גרמו לי להבין כמה שאני אוהב אותה, וכמה שהיא חשובה לי, וכמה שאני ממש לא יכול בלעדיה.
״אפשר לרדת למטה לסלון? קצת קר פה״ עלמה אמרה והנהנו פותחים את דלת הגג ויורדים לסלון.
°נקודת מבט עלמה°
״אחרי שאריק דיבר אותנו לא ידענו מה לעשות, רצינו לקבור את עצמנו באותו הרגע״ ריף אמר. מה? על מה הוא מדבר?
״אריק דיבר אתכם?״ שאלתי ״מה לא ידעת?״ עומרי שאל ״לא״ אמרתי ״כנראה הוא ידע מראש שאת לא תרצי אז הוא עשה את זה מבלי להגיד לך״ ריף אמר, הוא צודק. אני באמת לא הייתי נותנת לאריק ללכת לדבר עם השניים האלה כשהם עצבניים.
״תמסרי לו סליחה מאיתנו״ עומרי אמר ״על מה?״ שאלתי ״יש מצב שקיללנו אותו, והרבה. וריף כמעט החטיף לו מכות, אה והוא וחנק אותו על הקיר״ עומרי השיב מגרד בעורפו, מה לעזאזל? מסכן שלי הוא באמת עבר את הסיוט הזה.
״אז תבקשו ממנו בעצמכם״ אמרתי קמה מהספה ״מה לאן?״ ריף שאל ״לאריק, אני אחזור עוד שעה ככה״ אמרתי ״לא נמאס לכם אחד מהשנייה?״ עומרי שאל גורמת לי לצחוק ״האמת שלא״ אמרתי גורמת להם לגחח ״תהני, ותשמרי על עצמך״ ריף צעק לעברי כשיצאתי מהדלת ״תודה, ביי אוהבת אתכם״ צעקתי בחזרה סוגרת את הדלת שומעת אותם צועקים לעברי בחזרה.
״אני לא מאמינה שבאמת הלכת ודיברת איתם״ אמרתי כשנכנסתי לחדרו של אריק בעודו שוכב על המיטה ומתעסק בטלפון.
״אז הם סיפרו לך?״ הוא שאל מכבה את הטלפון ומניח אותו על השידה ״הם חשבו שאני ידעתי״ אמרתי ״מצטער״ הוא אמר ״על מה אתה מצטער? אני זאת שצריכה להצטער על מה מה שעברת שם״ אמרתי ״תודה בייב, אני אוהבת אותך״ אמרתי ״גם אני אותך אותך בייבי״ הוא אמר ושמתי את ידיי בצידי פניו, רכנתי לעברו ונישקתי את השפתיים המדהימות והכל כך נעימות שלו.
אני כל כך רוצה אותו בתוכי עכשיו, אבל אני לא יכולה..
או שכן?
