•שבועיים וחצי לאחר מכן•
°נקודת מבט עלמה°
״אתם רואים את הנקודה הקטנה הזאת על המסך?״ הרופאה שאלה במהלך בדיקת האולטרסאונד ואני ואריק התבוננו במסך ״כן״ אמרתי ״זה הילד או הילדה שלכם״ היא אמרה מצביעה על המסך ואני ואריק הסתכלנו אחד על השני בחיוך.
אריק קירב את פניו לפניי והניח נשיקה על שפתיי, אני כל כך אוהבת את הבן אדם הזה ועדיין לא מעכלת שבעוד שבעה חודשים אני אהיה אמא לילד שלו.
אני כבר באמצע חודש שני.
אני ואריק קבענו תור בציפייה שנוכל סוף סוף לדעת מה מצפה לנו, וכמובן כדי לבדוק אם התינוק בסדר.
כל פעם שאני ואריק מדברים על ההריון אני רואה איך החיוך עולה על פניו כמו ילד קטן, הוא באמת שמח ומאושר מהעובדה שהוא יהיה אבא בקרוב, בדיוק כמוני.
״זהו, אל תשכחי לשמור על איזון בין אוכל ושתייה. ואתה תדאג שהיא תבצע את זה״ הרופאה אמרה יוצאת מהחדר ומשאירה אותי ואת אריק לבדינו בעודי מנגבת בעזרת נייר את המשחה הקרה שהיא מרחה על הבטן שלי.
״זה היה מרגש״ אמרתי כשיצאנו מהחדר ״כן אה, הלב שלי דופק״ הוא אמר לוקח את ידי ומניח על החזה שלו, נותן לי אפשרות לשמוע את ליבו שדופק במהירות שיא, ההריון הזה באמת משפיע עליו.
הבטן התחילה לגדול טיפה, היא עדיין לא בולטת לעין יותר מדי, אבל בהחלט אפשר להבחין מקרוב מאוד שיש בליטה קטנה.
״הבטן קצת גדלה״ אמרתי מניחה את ידי על הבטן בעודינו נכנסים לרכב ״לא בולטת מדי, אבל כן״ הוא אמר מניע את האוטו ומניח יד אחת על ההגה ואת ידו השנייה על הבטן שלי, גורם לי לחייך ולפרפרים בבטן להשתולל.
הוא המשיך להחזיק את ידי שעדיין מונחת על הבטן שלי ומדי פעם דאג להסתכל עליי היישר אל תוך העיניים ולהניח נשיקה עדינה וכל כך נעימה על שפתיי.
לפתע הרגשתי מעין בום קטן בבטן. הוא בעט אני לא מאמינה, אני בטוחה שלא רק אני הרגשתי את זה, גם אריק.
הוא נעצר ברמזור והסתכל עליי מופתע ״הוא בעט עכשיו?״ הוא שאל והנהנתי מהססת במעט ועדיין מנסה לעכל את מה שקרה כאן.
זו הבעיטה הראשונה שלו, בקושי אפשר לראות אותו במוניטור אבל הוא כבר דואג להראות סימנים שהוא יהיה הריון קשה.
אני לא מאמינה שהוא באמת בעט, אני רק באמצע החודש השני.
״הוא בעט!״ אריק צעק ברכב בהתלהבות מחייך מהתרגשות, ולוקח את ידי מנשק אותה בלי הפסקה.
הרמזור הפך לירוק ואריק התחיל לנסוע תוך כדי שהוא קופץ ולא מפסיק להתלהב ולהסתכל עליי, ותוך כדי להניח נשיקות בכל חלק בפניי ועל ידיי.
״אריק עיניים על הכביש!״ צעקתי צוחקת מהאטרף שהוא נכנס אליו.
הוא לא נורמלי, אבל אני כל כך שמחה שהוא מאושר מבעיטה אחת קטנה שכנראה לא תחזור על עצמה עד החודש השלישי.
״אני לא מסוגל להתרכז. הילד שלי אשכרה בעט עכשיו״ הוא אמר.
