״את לבד?״ גיא שאל מצידו השני של הטלפון כשעניתי לשיחה ״אני עם אריק״ אמרתי ״אבל הוא ישן״ הוספתי ״זה לא משנה, תלכי לשירותים או שתרדי למטה״ הוא אמר ״גיא.. אתה מפחיד אותי..״ אמרתי ״יפה שלי את אפילו לא יודעת מה קורה כאן, בבקשה תלכי לאיזה מקום שבו את תוכלי להיות לבד״ הוא אמר ״כל הבית ער״ אמרתי כשפתחתי את הדלת ושמעתי את הבנים צועקים מלמטה על המשחק כדורגל ששודר.
״אריק ישן גיא, הכל בסדר״ אמרתי. ״אני צריך שתשבי עלמה..״ הוא אמר ושמעתי אותו נאנח. למה אני מתחילה לחשוש שמשהו רע קרה?
״נו תדבר כבר גיא אני בלחץ״ אמרתי ״עלמה פתחו מחדש את התיק של התאונה״ הוא אמר והרגשתי איך נשימתי נעתקה. זה לא יכול להיות.
״פתחו מחדש את התיק של המוות של אורי״ הוא אמר וניסיתי להסדיר את נשימותי אך כמה שניסיתי, לא הצלחתי.
״מ-מה?״ גמגמתי ״עברו שנתיים. סגרו את התיק כתאונה לא היה שום דבר חריג״ אמרתי. עשו חקירה כל כך גדולה על המקרה עד כדי כך שאני לא אצליח לשכוח את כל הפעמים שהייתי צריכה לשבת בחדר חקירה ולענות על כל השאלות של ׳אורי היה מעורב במשהו חריג?׳ או ׳את מכירה אנשים שלא אהבו את אורי בסביבה?׳
כל הדברים האלה. זה היה פשוט סיוט.
״הנהג משאית שפגע בנו הגיע למשטרה לפני שבועיים. הוא התוודה שהוא היה שיכור בזמן הנהיגה״ הוא אמר. מה? זה לא יכול להיות אין סיכוי. ״אבל אמרו שלא מצאו אצלו שום אלכוהול בדם גיא״ אמרתי ״שילמו לבית חולים הרבה כסף כדי להעלים את הראייה הזאת״ הוא אמר. זה לא קורה לי. ״הוא התוודה גם, שעד לפני חצי שנה הוא עוד היה חלק מאיזה ארגון של עולם תחתון אנא עארף״ הוא הוסיף. אלוהים הסיוט הזה לא ייגמר.
״עלמה מגדירים כרגע את המוות של אורי כרצח ולא כתאונה שמשם הוא לא יצא בחיים״ הוא אמר ״הנהג נכנס בנו, הוא זה שאחראי למוות שלו. מה פתאום הם נזכרו להגדיר את זה כחלק מהגדרה של רצח מתוכנן?״ שאלתי ״בגלל שהנהג היה חלק מעולם הפשע, השוטרים חושבים שהיה לו אינטרס מסוים להתנגש בנו בכוונה. עד שיודיעו אחרת, המקרה של אורי מוגדר כרצח מתוכנן״ הוא אמר ״הנהג רצה לפתוח דף חדש בחיים שלו ולעזוב את החרא הזה. אתמול רצחו אותו כי הוא נתן עדות למשטרה״ הוא הוסיף ״עלמה את צריכה לתת עדות למשטרה על הכל״ הוא אמר ״מה? מה זאת אומרת הכל?״ שאלתי כשדמעות מתחילות להציף את עיניי. אני חשבתי שסגרו את התיק, שכל החקירות וכל הסיפורי משטרה האלה כבר נמצאים מאחורינו. אבל טעיתי.
כנראה ששום דבר בחיים שלי לא יכול ללכת כמו שצריך, ככה מישהו החליט שם למעלה.
״בבקשה אל תבכי קטנה. אני לא יכול לשמוע אותך בוכה״ הוא אמר ונאנח ״אני לא יכולה להמשיך לדבר עכשיו גיא״ אמרתי מנסה לעצור את גל הדמעות ״אני אתקשר מחר״ הוא אמר ״טוב״ אמרתי בקול חלש מנסה תוך כדי למנוע מקולי להישבר ״קטנה בבקשה אל תבכי, בשבילי״ הוא אמר ״אני לא יכולה שלא״ אמרתי ״אני אתקשר מחר. ביי״ הוא אמר ״ביי״ אמרתי וניתקתי את השיחה זורקת את הטלפון על הרצפה בחוזקה בוכה וצורחת תוך כדי ונופלת על הרצפה. הכאב הזה, חוויתי אותו במשך יותר משנה, ועכשיו הוא חוזר אליי. הוא תמיד רדף אותי, תמיד כאב לי, אבל עכשיו? עכשיו כואב לי יותר מתמיד לעזאזל.
